נערה בלחץ פרק 2

הנה הגיע היום הראשון ללימודים. קמתי מוקדם מהנביחות של לולה, לפעמים אני חושבת שהיא יודעת בדיוק מה אני מרגישה. הריח של הפנקייקים של אמא מגיע לי עד לחדר וממלא את הפה שלי ברוק.. אולי רק אחד? לא! אין מצב שזה קורה. שירה נראת מאוד מרוצה מהפנקייקים של אמא, היא גם מתרגשת להתחיל את כיתה ז'. נועם כבר בדרך לצבא ואבא יצא לעבודה. אני לא יודעת מה ללבוש… אחרי שכל הבגדים שלי מצאו את עצמם על הריצפה החלטתי לשים חולצה לבנה וחצאית ורודה שאף אחד לא יראה את השומנים המיותרים. אני שמה בתיק בגד גוף ונעלי בלט ואני כלכך מתרגשת מהשיעור בלט הראשון, אמרו לי שהמורה חמודה אבל מאוד קשוחה ושהיא בין הטובות בתחום. קבעתי עם שני ללכת ביחד ברגל, אני ממש שמחה שאני מכירה אותה בסך הכל, היא חמודה והיא מקבלת אותי די יפה. "סתיוש מה עם פנקיקים? אני יודעת שבא לך!!" אוי אמא מגרה אותי.. "אהמ… אמא את האמת שיש לי קצת בחילה.. אולי מההתרגשות את יודעת! הכנתי לעצמי כריך אני אוכל אותו בדרך או בבית ספר". השקר הכי גדול בעולם, כנראה שאני לא רעה בזה! אם כבר אני גוועת מרעב בגלל ההתרגשות והדבר שאני הכי רוצה לעשות זה לטרוף את כל הפנקייקים בוות אחת. ולגבי הכריך? עוד שקר מעולה מאת סתיו קליין.
אני הולכת עם שני ברגל. היא נראת מושלם, מכנסיים צמודים וגבוהים וחולצה ירוקה עם פסים כחולים. והכל נראה עליה מצוין! אנחנו נכנסות לבית ספר, מקום כל כך גדול ומפחיד.. אני מרגישה כזאת עלובה. עוד בנות הצטרפו אלי ואל שני- טלי ומאיה החברות הטובות של שני וגם הן רזות- לא כמו שני אבל רזות. אנחנו ממשיכות ללכת במסדרון הארוך והמפחיד הזה ומגיעות לכיתה. שני יושבת ליידי ומחייכת אלי היא כזאת חמודה שהיא מקבלת אותי ככה! אני מבינה שזאת הכיתה של המחול והכדורסל. ממש חדר להורמונים משתוללים. ואז היא נכנסת.. גבוהה, רזה , בצורה מפחידה.. מפחידה מידי.. בלונדינית שבאה עם גולגול מוכן מהבית , מתוח ומדויק. מאחוריה חבורה של בנות שלא מפסיקות לדבר אליה, והיא הולכת עם הראש למעלה- כאילו היא מלכת העולם. נוי- האחת והיחידה.
היא נראת כאילו היא מחפשת מישהו בעיינים ואחרי דקה היא תוקעת מבט בדלת. והוא נכנס ואני חושבת שהוא חייך, ולא אלייה, אלי! גבוה, שזוף, עם עיינים כחולות. הוא הולך בדלת, ונוי מתקרבת אליו, מה שמצחיק שהוא הולך בכיוון הנגדי ממנה. הוא מתקרב אלי,מחייך ואומר "היי אני רועי, את חדשה פה נכון?"
אני מסמיקה – כמעט בצבע של החצאית שלי. "כן , אני סתיו" הוא מחייך אלי, ואני מוקסמת מהחיוך שלו. בצד עומדת נוי ומסתכלת עלי, אבל לא כל כך אכפת לי.
אני רואה את נוי מתלחששת עם כמה חברות והן מסתכלות עלי, הן ציחקקו. בטח מוזר להן שמישהי הולכת למחול והיא לא כל כך רזה.. טוב נו, לפחות רועי מדבר איתי. אני מחייכת את החיוך הכי מקסים שלי וממשיכה לדבר איתו. "את רוצה שאני אעשה לך פה סיור קצר? יש עוד זמן ואת נראת לי קצת אבודה" הוא צחק ואני הצטרפתי אליו. שני מסתכלת עלי בפרצוף גאה, כאילו אני הבת שמעולם לא הייתה לה, היא מהנהנת לי ואני מבינה שכדאי לי ללכת איתו. "אהמ.. כן, למה לא?"