נערה בלחץ פרק 3

הלכתי עם רועי במסדרונות בית הספר. לא הבנתי מה קורה ומי נגד מי, הוא הראה לי את המגרש והאולם כדורסל, הוא אמר שזה הבית השני שלו. הוא הראה לי את הקפיטריה המגניבה והרגשתי ממש כמו בסרט אמריקאי. ממתי בישראל יש קפיטריות? הוא הראה לי את החצר והאמפי וממש התרשמתי, בית ספר יפה יחסית. ואז הוא הראה לי את האודיטוריום, שם המגמת מוסיקה מופיעה וגם מגמת המחול, כבר הצלחתי לדמיין את עצמי רוקדת על הבמה הזאת, איך כולם מסתכלים עלי.. ואז נחתתי.. מהסרט שאני חיה בו. אחר כך הוא לקח אותי לסטודיו ובאמת התרגשתי, חיכיתי כל כך לשיעור הראשון, לפגוש את המורה ולהתחיל לרקוד. אולי אף פעם לא רקדתי במקום ממש מקצועי אבל תמיד רציתי, בהרצליה אין מקומות טובים כמו פה, בתל אביב.
פתאום שמענו צילצול, רצנו לכיתה והגענו לפני המורה, מזל! זה מה שחסר לי שגם המורה תשנא אותי בנוסף לפרימדונה הדקיקה הזאת, נוי. כשהגענו כולם הסתכלו לכיוון הדלת, נוי נראתה עוינת ועצבנית. מאוד עצבנית. המורה הגיעה והתחיל השיעור הראשון. היא ביקשה ממני להציג את עצמי וזה די הביך אותי, אבל רועי חייך אלי חיוך ביישני כזה וזה נתו לי ביטחון. בהפסקה שני טלי ומאיה רצו אלי והתחילו לתחקר אותי על רועי. "מה היה?" "למה כל כך הרבה זמן הלכתם?" "את רוצה אותו?" "אוף זה לא פייר הוא כזה מושלם!" אני לא ידעתי מה לומר.. הרגיש לי טוב שהוא שם עלי, שיש שם כל כך הרבה בנות הרבה יותר יפות ממני, ובטח שיותר רזות ממני. אחרי התחקיר הייתי חייבת לשאול אותן שאלה.. "מה הקטע של הנוי הזאת?" הן סיפרו לי שהיא ורועי היו ביחד שנה שעברה ואז הוא גילה שהיא כזאת מגעילה ונוראית, הוא נפרד ממנה.. ולנוי מאוד קשה עם זה, היא מצפה שכולם יאהבו אותה וירצו אותה. "אז הן ישנאו אותי עכשיו? כאילו היא והמטומטמות שמקיפות אותה" הן התחילו לצחוק. "אל תדאגי, את לא צריכה את נוי ליידך".
הגיע השיעור הראשון במחול, ורעדתי כל כך, כל הבנות סידרו את השיער במלתחות (יש שם גם מלתחות , איזה מגניב!!) וכל אחד רצתה להיראות מושלמת לקראת השיעור הראשון עם יוליה. נכנסנו לשיעור כמו רובוטיות אבל בחינניות – בכל זאת בלרינות! וישבנו בשורה. יוליה דיברה על הציפיות שלה מהקבוצה, שאנחנו חייבות לעבוד קשה יותר משנה שעברה. "עבודה קשה מביאה תוצאות. ובקשר אלייך נוי, אני מצטערת. את לא יכולה להיות הסולנית יותר" כל הבנות היו בשוק, וישר הסתכלתי על נוי. היא התחילה לבכות כמו ילדה ."זה לא פייר! אני נתתי את כל כולי בשביל זה! אני הכי טובה פה ואת יודעת את זה!" כל השפוטות שלה יצאו לעזרתה. "נוי אני מצטערת אבל את יהירה מידי. את פחות טובה ממה שאת חושבת ואני רוצה להתקדם. את לא מספיק גמישה, מה זה? אפילו שפגט אין לך! את יודעת כמה גמישות צריך בשביל הריקודים בבלט ובמודרני לתחרויות? אנחנו בית ספר על רמה!" . טוב, מהיום אני אוהבת את יוליה. היא אמרה שהיא בחיפושים אחר סולנית חדשה, אחת שגם תהיה מרכזית בריקודים קבוצתיים וגם תרקוד ריקודי סולו. "הסולנית החדשה צריכה להיות אחראית, ממושמעת, משקיענית והכי חשוב ,מאוד גמישה! אני צריכה גמישות בנות!" לרגע התחלתי לחשוב… טוב, אני לא רזה כמוהן, ואין לי טכניקה כמוהן, אבל גמישה? יכול להיות שאני אפילו יותר מהן! היא אמרה שהיא תסתכל בשיעור ואת הבנות שיראו לה מתאימות היא תיקח לאודישן אחד על אחד. אני כל כך מתרגשת! "יאללה בנות, לבר! "