נערה בלחץ פרק 8

03/06/2013 659 צפיות תגובה אחת

חזרתי הביתה מהפגישה המושלמת, עם לבבות בעיניים. אבל אחרי כשחזרתי למציאות הבנתי כמה אכלתי בפגישה הזאת והבנתי שלא נותרה לי ברירה אלה.. טוב די, גם אני לא אוהבת את זה. אבל אין מה לעשות. ברגע שאני אהיה רזה אני אוכל כמה שבא לי בלי להוציא את זה החוצה. אני הולכת לשירותים למעלה, שירה ישנה. כולם ישנים. הזמן המושלם. שתי אצבעות בגרון והכל יוצא החוצה, אני מצחצחת שיניים וכואבת לי הבטן, אני מרגישה את הגרון שלי צורב אבל אין מה לעשות. אני הולכת לישון. אני קמה בבוקר מהרעש של אמא, והיא מספרת לי בהתרגשות שמילאו לנו את הבריכה בחצר ואפשר להיכנס. אני שמה בגד ים בצבע טורקיז ומסתכלת במראה. ואי. אני שמנה. מה אני אמורה לעשות? אני יורדת לבריכה ושירה כבר במים, מתלהבת. אמא יושבת על שפת הבריכה ומסתכלת עלי בעיניים בוחנות. "סתיו את. את… נורא.. רזית" "אויש אמא ראית אותי בבגד ים בדיוק לפני שבועיים, אני עדיין דביבונת" "לא לא סתיו, עכשיו אני שמתי לב. בשבוע האחרון ראיתי שלאט לאט את נהיית צנומה יותר אבל עכשיו הכל בולט, הצלעות , עצמות הבריח, הרגליים נהיו צרות יותר.." טוב, אני כמעט חודש מנסה לא לאכול בכלל, אני לא יודעת אם זה הביא תוצאות, יכול להיות שאמא אומרת את זה כי היא שמה לב שאני אוכלת פחות.. "סתיו בואי למעלה אני רוצה לשקול אותך" בפעם האחרונה שנשקלתי זה היה לפני חודש, הייתי 167 ושקלתי 57. בטח ירדתי קילו או שניים לא משהו רציני, אני רוצה לפחות 12 קילו פחות. המשקל הראה 50. "סתיו! ירדת 7 קילו בחודש? את יודעת כמה זה נורא? את כמעט בתת משקל! את חייבת להעלות הכל בחזרה". "אמא את השתגעת? הכל בסדר בטח המשקל דפוק.."
אני קמה בבוקר של יום ראשון מחכה לשעה הראשונה שלי עם יוליה, הבגד היפה שלי מחכה לו שם ואני מתה לרקוד בו שוב, יוליה ביקשה שאת החזרות לבד אני אעשה עם הבגד הזה כי צריך לתרגל איתו, הוא נשאר בחדר הלבשה בתוך הארון שרק לבנות של הריקוד יש מפתח, אז הכל בסדר. אני רואה את נוי יוצאת מהסטודיו עם איזה שפוטה שלה ומסתכלת עלי במבט הקבוע שלה, מעניין מה יש לה לחפש שם.. אני נכנסת לסטודיו ומתחילה לעבוד עם יוליה. "יאללה סתיו תביאי את הבגד" אני הולכת לארון ומביאה אותו בדרך אני שמה לב שהוא נראה קצת יותר קטן, אבל אולי זאת אני נהיית יותר גדולה. אני מנסה לשים את הבגד, ולא מצליחה. הוא נורא לוחץ לי "יוליה ה..בגד הוא.. לא עולה עלי " אני אומרת והקול שלי נשבר, אני מתחילה לבכות. "סתיו זה בסדר למה את בוכה?" . "אולי אני השמנתי אני לא יודעת אני באמת מנסה לאכול בריא ולא מכניסה לפה דברים משמינים ולא רציתי להשמין ו.. ". "סתיו! את ממש לא השמנת! להפך, אני מסתכלת עליך כל השבוע ואת מרזה מיום ליום, בגלל זה אני לא מבינה למה הבגד כל כך קטן" "אולי אני לא מספיק רזה בשבילו ו.." "סתיו את בסדר גמור, תפסיקי. אני מציעה שתפסיקי עם השטויות שיש לך בראש, לכי תשטפי פנים ותנוחי. אני אבדוק את סוגיית הבגד". אני יוצאת מהסטודיו עם דמעות בעיניים ורואה את רועי הוא מתקרב אלי ונותן לי נשיקה קטנה על השפתיים. "מה קרה? למה את בוכה? אני לא אוהב לראות אותך בוכה". "רועי, אתה.. אתה חושב שאני השמנתי בשבוע האחרון? תהיה כנה" "אוי שטויות, ממש לא . את נראת מצוין אני לא מבין למה את חושבת על זה כל כך, להפך את רק הולכת ונעלמת, תראי איך המכנס רפוי עליך" סיפרתי לו על 'סוגיית הבגד' כמו שיוליה כינתה אותה והוא ניסה לומר שאולי בטעות החליפו את הבגד.
החלטתי להישאר אחרי הלימודים בסטודיו ולהתאמן עוד ועוד. חזרתי הביתה בשעה שמונה. "סתיו מסכנה שלי בטח היה לך קשה לרקוד את בטח רעבה נכון?" . "אמא יוליה הביאה אוכל, גם היה בקפיטריה אכלתי המון היום. אני מתקלחת והולכת לישון, טוב??" נמאס לי כבר אם החיים הכפולים האלה. אבל אין מה לעשות. רק עוד קצת.. עד שאני אהיה רזה. מאוד רזה. אני מתקלחת והולכת לכיוון המיטה, שירה תופסת אותי בדרך. "סתיו, את אולי חושבת שאני קטנה ולא מבינה כלום אבל אני מבינה, והמון." "טוב שרלוק הולמס " אמרתי בהומור. "מצחיקה. חבל שאת לא יודעת לשקר כמו שאת יודעת להצחיק. אני לא מטומטמת, את נהיית מקל סנוקר והכל בגלל נוי הזאת נכון?" . "שירה אני לא מקל סנוקר אני יותר בכיוון של כורסה חשמלית" אמרתי וצחקתי. "ואת בכלל לא יודעת מה קורה איתי, זה ששמעת כמה שיחות לא אומר שום דבר" . "סתיו אני שוקלת לדבר על זה עם אמא" ואי נהייתה ממש בוגרת, פתאום מחליטה מה יהיה ויודעת מה קורה עם אחותה, מגיע לה צלש מה אני אגיד לכם.. " אין מה לספר לאמא שירה, הכל בסדר. פשוט תפסיקי להתערב בעיניינים של אחרים זה הכל!" הלכתי לישון וקיוויתי לקום לבוקר שבו אחותי לא תחשוד בכלום.


תגובות (1)

מדהים מדהים!! תמשיכייי

04/06/2013 09:30
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך