נערה חדשה בעיר-פרק 1-במבט ראשון

שקט ורוגע הלוואי והם היו לי לתמיד. פתחתי את עיני בתוך הבריכה הצלולה בכחול ,הם התחילו קצת לשרוף אבל לא היה לי אכפת,נרגעתי מהשקט הזה שיש בתוך המים ושקעתי על הרצפה ,הוצאתי את האוויר שנותר לי בפה וכל פרצופי בועות,אני אוהבת את הבועות האלה שבתוך המים.עליתי למעלה מחוץ למים ואוזני שוב שמעו צעקות של ילדים שצוחקים מבחוץ ,את המכוניות שנוסעות בחוץ ורעשי הרכבת התחתית .אני אוהבת שקט זה אחד מהסיבות שאני אוהבת לשחות בים ובבריכה ,זה החיים שלי המים.
שמי הוא כרמל לפעמים מימי ככה חברים שלי אוהבים לקרוא לי. אני גרה באילת יחד עם אמי שרית ובעלה דורון ,אבא שלי מת לפני 3 שנים כשהייתי בת 12 גיל המצוות ,אז…כן עכשיו אני בת 15 או לפחות עוד 3 חודשים במאי,ה9 במאי ליתר דיוק. החבר היחיד הטוב שלי הוא אריאל,נער בן גילי ,טוב…גדול ממני בחודש וליתר דיוק נולד ב6 לאפריל הוא מזל טלה אני מזל שור.הכרתי אותו בבריכה הציבורית "בריכת השמים" לפני 5 שנים ,גם הוא אוהב לשחות כמוני (אבל אני יותר)אנחנו כל הזמן הולכים לבריכה הזאת ולפעמים גם לים, לא הרבה אנשים באים לבריכה הזאת היא די נטושה,אבל היא עדין נשארת פתוחה.זה המקום היחיד שאני יכולה לחשוב בו ,בה גדלתי ובה אני ימשיך לשחות עוד הרבה מאוד זמן…

השעה הייתה כבר 19:05 ישבתי לבד בתחנת אוטובוס, כבר נהיה חושך ואף אחד לא היה ..בדקתי את הנייד שלי ,שום הודעה מאריאל ,זה מוזר שהוא לא בה היום לבריכה הוא תמיד בא עליה .ניסיתי להתקשר עליו אין עונה שלחתי לו סמס שום דבר,התחלתי לדאוג .האוטובוס הגיע והייתי בדרכי הביתה עם המוסיקה באוזניים ומבטי בחלון."לא אומרים שלום כשחוזרים הביתה." אימא שאלה אותי במבט תוקפני , "היי,אני עולה להתקלח." לחשתי לה ועליתי לחדרי ומיד אחר-כך להתקלח.לבשתי פיג'מה ובדקתי שוב את הפלאפון ,סמס מאריאל "סליחה שלא באתי היום,או עניתי לך הייתי עסוק נדבר מחר בבית ספר." "טוב דאגתי לך." עניתי לו.נשכבתי על המיטה ושמעתי שירים באוזניות עצמתי את עיני ועמדתי להירדם עד שצעקה מאימא שלי הרסה לי את הרגע ."מה את צועקת ?"צעקתי עליה בזמן שירדתי במדרגות,"אני ודורון רוצים לספר לך משהו."היא אמרה לי ושניהם ישבו שם,גלגלתי את עיני,"זה כל-כך חשוב שהייתי צריכה להתעורר?" "זה מאוד חשוב." דורון קטע את דבריי ."אני מאוד עייפה אי-אפשר לדבר על זה מחר אחרי הבית-ספר?" שאלתי אותם.הם הסתכלו אחד על השני לשנייה ואמי אמרה כן וחייכה חיוך מזויף.חזרתי לחדרי,למיטה ולמוסיקה שלי וחשבתי על מה שדורון ואימא רצו לספר לי עכשיו זה דווקא התחיל לעניין אותי.לפתע שמעתי קולות חזקים מבעד לאוזניות הורדתי אחת מהן וניסיתי לשמוע את הקולות מסתבר שזה אימא ודורון רבים ,אני לא ידעתי על מה אבל הייתי בטוחה שזה קשור למה שהם רצו לספר לי.אחרי שניסיתי להקשיב לשיחתם ללא הצלחה החזרתי את האוזנייה לתוך אוזני והגברתי את הווליום בשביל שהצעקות לא יסיחו את דעתי אבל רק על זה חשבתי .פתאום נזלו דמעות מעיני וכיסיתי את פני עם הידיים,הדבר היחיד שרציתי זה את אבא שלי,הורדתי את ידי מהפנים וראיתי את אבא שלי מנופף לשלום ונעלם ניגבתי דמעה שנפלה על הלחי עם היד ונזכרתי.לאבא שלי קראו רן הוא היה איש צבא או במילים שלי גיבור כל הזמן הוא היה מספר לי סיפורים מדהימים מהמלחמות והקרבות , עד שהוא הוא התחיל לטוס הרבה ובקושי ראיתי אותו ובאחד הפעמים שהוא לא היה מחבל ירה בו.כשסיפרו לי ולאימא שלי על הבשורה אני התחרפנתי הייתי אצל פסיכולוג במשך שנה אבל לפעמים אני עדיין חושבת על זה,כמו עכשיו.כיביתי את המוזיקה ונרדמתי בערך בשעה 22:20.