נער החווה-פרק שלישי (סיפור משותף עם צ'ירונו)

מאחר והייתה טעות בפרק הקודם אז הריני מתקנת אותה: לוסי היא לא בתו של המלך אלא בתו של דוכס, אמה היא נסיכה, אחותה של יורשת העצר.

רוברט:
במהלך שניים עשר הימים שעברו מאז בקשתה של הגברת לא נחתי לרגע. מיד לאחר שהגברת הסבירה לי את מבוקשה חזרתי לחווה וארזתי את חפצי המעטים לשהות בבית האחוזה, את הדרך חזרה עשיתי ברגל והגעתי בדיוק בזמן לארוחת הצהריים של המשרתים ולאחר מכן התחלתי לעבוד. בכל יום קמתי בשש לארוחת הבוקר של המשרתים והצטרפתי למלאכה הרבה, עזרתי להעביר שקים וארגזים למטבח מהחווה ומהמחסנים, הלכתי לקניות ביחד עם הטבחיות, כל ההכנות נעשו בפיקוחם של הקפטן השמן ובנו המפונק אדוארד, את הגברת פגשתי לעיתים רחוקות בגלל שבקושי הגעתי למטבח עצמו אבל כשפגשתי אותה היו לנו כמה שיחות מעניינות ומשעשעות ביותר, אני אתן לכם דוגמא אחת מהפעם שבה בדיוק חזרתי מקניית מצרכים כמו קמח וסוכר בשוק שמרחקו כחצי שעה נסיעה בעגלה. פגשתי אותה כשהעברתי את הקמח מהעגלה למטבח, היא בדיוק שוחחה עם הטבחית הראשית לגבי המרקים בנשף, היא הייתה עסוקה בתיאור עשיר ומלא פרטים של מרק האפונה שהיה לה בילדותה בחווה, אני לא יודע למה הקפטן התחתן איתה, הם כל כך שונים שזה מחליא.
"או, רוברט, טוב לראות אותך," אמרה שכראתה אותי נכנס פנימה עם הקמח, הייתי עיף ומיוזע מסחיבת השקים וכולי הייתי מלא בקמח. "אני בדיוק עסוקה בלתאר לטבחית שלנו כאן את מרק האפונה של לילות החורף בחווה, גם אתה גדלת בחווה אני מניחה שאמא שלך הכינה מרק דומה, אולי תספר לנו עליו?" שאלה אותי בחיוך רחב ואמיתי לגמרי.
"אני לא יודע גבירתי, אני חייב לסיים להביא את השקים פנימה לפני שיחשיך ואני מלוכלך מכדי לעמוד כאן כך סתם," עניתי בשקט.
"אוי יקירי, אילו שטויות אתה מקשקש? אתה אולי קצת מיוזע ויש עליך קצת, קצת הרבה אולי, קמח אבל אלו שטויות, אבקש מרוג'ר שיסיים להכניס את השקים, תנוח קצת," אמרה והצביעה על הכיסא שעמד בצד. חייכתי אליה בהכרת תודה והתיישבתי, ההקלה בשרירי הדואבים הורגשה מיד.
"תודה לך גבירתי," אמרתי בהכרת תודה ומחיתי את הלכלוך מפני למרות שאני חושש שרק הרעתי את המצב. "אני מתנצל על כך שאני נראה כל כך מלוכלך."
"איזה נימוסים יש לך יקירי," אמרה בנחת. "תוכל אולי ללמד את אדוארד כמה, חוששתני שהוא יצטרך כל קורטוב של עזרה לקראת הנשף בעוד חמישה ימים, אתה מבין, אני ניסיתי ללמד אותו איך פונים לליידי אך נראה שהוא מסרב ללמוד, אפילו לאביו הוא לא מקשיב, כל שמעניין אותו זה כסף ונשים. קאתי לעומתו היא ילדה מנומסת להפליא, אדיבה ונעימה אך חוששתני שהיא גדלה להיות ילדה שיטחית ומפונקת כמו שאביה רוצה שתהיה, אתה מבין? היא רק בת שלוש עשרה וכל מה שמעניין אותה זה הסרטים החדשים שהיא קנתה שלשום והכרית שהיא סיימה לרקום, לא שאני מזלזלת בעבודות ריקמה, להפך, אני מאוד מעריכה אותן עד מאוד אך מעולם לא חשבתי עליהן כדבר כה חשוב שצריך להיות מרכז עולמה של נערה צעירה, כלל וכלל לא. הייתי מעדיפה שתקרא יותר ספרים ותנגן יותר, שתלמד את מלאכות הבית, איך לנהל מטבח, אך לא, היא רוקמת, רוקמת ומציירת ומתקשטת כל היום, הכל בעידודו של אביה כמובן, הוא רוצה שתהיה כזו." התיאורים הללו נמשכו עוד ועוד ולכן אני אקצר לכם את השיחה שתדעו רק את הפרטים החיוניים לסיפורנו. "אתה שמעת מין הסתם שזהו הנשף הראשון של אחייניתו של בעלי, לוסי," אמרה הגברת כעבור שעה של דיבורים על ילדיה ובעלה. "אתה חייב להבין שלנשף זה יש משמעות עיקרית מבחינתה של הנערה הצעירה, היא ביתו של הדוכס מדורסט, אחיו של בעלי היקר, אמה היא אחותה של יורשת העצר, מתייחסים אליה כנסיכה, שמעתי שכך גם היא מכונה, 'הנסיכה לוסי', אני בטוחה שהיא מפונקת ושטחית כמו אמה, אישה איומה אם תשאל אותי, קרה כמו שלג בהארטלפול, הייתי שם פעם אחת, מקום קר כזה עוד לא ראיתי מימי, היא קרה בדיוק כמו שם, קפדנית ורזה כמו זרד עץ…" וכך זה נמשך עד הערב, אותו אחר צהריים היה בשבילי זמן מנוחה שהיה נחוץ ביותר כי למחרת התחילו להגיע האורחים והראשונים שבהם, אחיו של הקפטן, אישתו וילדיהם.