סוטה מהמסלול: פרק 2

"רק רציתי להגיד לך שאשלי התקשרה.." אמר מבעד לדלת הסגורה.
"אשלי?" שאלתי בהרמת גבה. "אשלי האקסית שלך?"

פרק 2:

"מה? לא, כאילו כן. אשלי הזאת." אמר מבולבל כשגבו פונה כלפיי.
"למה היא התקשרה אלייך?" שאלתי בתוקפנות ובלעג. קמתי מהמיטה עומדת מולו, מסובבת אותו אליי. "תסתכל עליי." דרשתי בכעס.
"מה יש בייב?" שאל מניח את ידיו על מותניי ברכושניות.
הורדתי את ידיו באיטיות, ממשיכה להביט בו באימה. "למה לעזאזל היא התקשרה אלייך." מדגישה כל מילה, התרחקתי ממנו במקצת.
"סקיי היא כולה ביקשה עזרה באיזה נושא." אמר במהירות. משיר את מבטו אל תוך עיניי. והבעת פניו התרככה.
"איזה נושא?" שאלתי בתקיפות.
"סתם משהו שלמדנו בכיתה. מדעים, אם זה כל כך משנה." אמר ברוגע. "די, מאמי, הכל טוב." מרים את ידו החל מלטף את הלחי שלי בעדינות מרגיע.
"תורידי את הפרצוף הזה." העיר לי בחיוך כאשר ההבעה שהשתלטה על פניי עדיין כעוסה. "נו, תחייכי." האיץ בי, מדגדג את מותניי בעדינות.
"דיי." סיננתי מבין שיניי בכעס, מחזיקה את עצמי ולא אפרוץ בצחקוקים בלתי פוסקים. ידו נעה מהר יותר ואילו אני לא יכולתי להתאפק, שחררתי את המבט מפניי וגל של צחוק שטף את האוויר. "דיי, דיי," צחקתי בקול. "אני לא נושמת." פלטתי מבין נשימות קטועות. אך זה לא הפריע לו. הוא המשיך מדגדג אותי במקומות הרגישים שלי, משכיב אותי על המיטה וממשיך במעשיו. ראשו רוכן כלפיי הצוואר שלי, שפתיו מנשקות אותו בעונג, מה שגרם לי לצחוק עוד יותר. הוא פלט גיחוך, בעוד אני מנסה להפסיק אותי אך לא מצליחה.
הוא עצר מסתכל עליי, התנשפתי בכבדות, מוחה את הדמעות שנקוו בזויות עיניי.
"לעולם אל תעשה את זה שוב!" הטחתי בו מחוייכת מאוזן לאוזן. שולחת את ידי ומחטיפה לו מכה הגונה על החזה. אני חושבת שזה כאב לי יותר משכאב לו, בכל זאת החזה שלו זה אבן אנושית.
"את לא במצב לאיומים גברת וילסון." חיוך צדדי קיפץ לשולי שפתיו, וידיו התרוממו כמביעות שעוד גל צחוק יפרוץ מפי בתוך שניות ספורות.
"לא, לא, בבקשה, אני אהיה ילדה טובה!" צעקתי בתיסכול. זה כואב החרא הזה.
תפסתי בראשו ומשכתי אותו אליי.
"תנעל את הדלת." דרשתי, קולי נשמע כגניחה חלושה, בזמן שאני נושכת את שפתיי. הוא קם ממני במהירות, נועל את הדלת, ועולה מעליי. מצמידה את שפתיי אל שפתיו ומנשקת ארוכות. לשוני משחקת בפיו, וידיו מרימות את שולי חולצתי. מרים מעלה, שובר את הנשיקה וזורק אותה לצד חזר לנשק את שפתיי.
"כל כך יפה." אמר בקול צרוד, בוחן את החזה שלי שהיה מכוסה בחזיית תחרה שחורה. שלחתי לעברו חיוך. יורד מטה הוא משך את נעליי וזרק אותן לצד. תופס את ישבני מרים אותו מעלה ומשחיל את הגרביון שלבשתי במורד רגליי. "כמה התגעגעתי לגוף הזה." אמר מחוייך מסתכל עליי מלמטה.
"וכמה הגוף הזה התגעגע אלייך." פלטתי בעונג כאשר ידיו החלו מעסות את רגליי, מלמטה ממשיכות מעלה, מלטף את ירכיי הפנימיות גניחה בלתי נשלטת יצאה מפי. נשימותיו החמות מכות כנגד עורי אל מול תחתון התחרה השחור שהסתיר את איברי.