השנה האחרונה בארץ

השנה: 2077
ארגון טרור ענקי בשם דאעש אשר משתלט על העולם שלח על ישראל פצצת אטום. מיליוני אנשים מתו וכל הדת היהודית נהרסה. רק בעוד כ-100 יוכלו לחזור ולהתיישב בישראל. אך קבוצה של מספר אנשים אשר ידעו על תכנון פצצת האטום של דאעש שרדו את המעורה.
אך הסיפור מתחיל שנה לפני פצצת האטום בשנת 2076 בעיר קטנה בישראל בשם קרית אונו.
אני לא זוכר הרבה מאותו יום אבל פרט אחד אני לא ישכח אף פעם. השעה 12 החופש הגדול שעון המעורר צילצל ואני מיד קמתי. ידעתי שאליי להתארגן מהר. קמתי במהירות בלי לשתות אפילו את השוקו שאימי מכינה לי כל בוקר. התלבשתי וצחצחתי שיניים. הייתי מוכן בפחות מחמש דקות, שיא חדש. "על תשכח לקחת פאלפון" אמרה אימי. "לא שכחתי" עניתי לה בחוסר רצון ומיד יצאתי מדלת ביתי. כאשר יצאתי מהבית חיכה לי בחוץ כמו בכל יום הסקייטבורד המעופף שלי עליתי אליו ונסעתי לקצה העיר ליד מגדל המים שם נמצאת המעבדה שלי. שם אני עורך ניסויים ומצלם את החלל בטלסקופ שלי שחסכתי וקניתי בעצמי. בדרכי למעבדה פגשתי את אלעד החבר הכי טוב שלי גם הוא נסע על הסקייטבורד. קבעתי להיפגש איתו במעבדה בשעה 12 היה משהו שהייתי חייב לספר לו. עשיתי לו שלום אבל הוא אמר לי שהוא חייב לנסוע שנייה לסבתא שלו ואחרי זה הוא יבוא למעבדה. עשיתי לו סימן ביד של אוקיי והמשכתי לנסוע למעבדה כשהוא פנה ברחוב לסבתו. הגעתי למעבדה ושנייה לפני שניכנסתי למעבדה קיבלתי מכה חזקה בראש והתעלפתי. מפה אני זוכר שהתעוררתי בסלון של בית מוזר כאשר כל החלונות סגורים אבל מעל ראשי יש מנורה קטנה שמאירה אליי. הייתי קשור בחבלים לכיסא. ניסיתי להשתחרר אבל לא הצלחתי, הקשר היה חזק מידי. התחלתי לשמוע הליכות ופתאום הופיע נערה בערך בגילי. מהרגע הזה ידעתי שאני מאוהב בה היא הייתה עם שיער חום שחרחר לא כל כך ארוך, לחייה היו מסומקות וגם אני התחלתי להסמיק בעצמי. היא התקרבה אליי ושאלה "מה אתה יודע על התאריך 7.7.2077?" . "אני לא יודע כלום על התאריך הזה חוץ מזה שהוא עוד שנה מהיום" עניתי לה. "אוקיי אני מאמינה לך. אבל אני צריכה לספר לך משהו חשוב". "רגע רגע רגע לפני שאת מתחילה לבלבל לי את המוח בכל מיני סיפורים שטותיים. אני רוצה לדעת קודם איפה אני, מי את, למה אני פה, ועם אפשר לקבל את מספר הפאלפון שלך?". "קודם כל אני זאת ששואלת את השאלות ודבר שני אני מוכנה לענות לך על כמה שאלות בתנאי שאחר כך תקשיב למה שאני רוצה לפר לך". "אוקיי". "אז קודם כל שמי ליקה ואני נולדתי בתאריך 7.7.2077". "רגע רגע רגע אמרתי בלי שטויות תגידי לי את האמת". "זאת האמת". "אוקיי אני מאמין לך כמו שאת האמנת לי בהתחלה". "אתה נמצא כרגע בניין ליד הבית שלך. רוצה לראות?". ליקה פתחה את החלון הקרוב ביותר ויוכלתי לראות את הבית שלי ממש ליד. האמנתי לה. משהו אומר לי שהיא לא משקרת. "ולגבי השאלה האחרונה כן אני יכולה לתת לך את המספר פאלפון שלי. אתה בכל מקרה תצטרך אותו".