סיפור לא לפני השינה-הצלצול 2

הייתי בשוק. ארין. החברה הכי טובה שלי.. היא מתה לי מול העיניים. דמעות עלו בעיניי, אך הייתה לי משימה יותר חשובה לעשות עכשיו. נעלתי את הדלת במיומנות ובמהירות בלתי אפשרית, בדיוק כשהרוצח ניסה לפתוח את הדלת. הנחתי מצלמה מופעלת על השולחן. אם אני אמות היא תתעד את הכל. רצתי במהירות להעיר את אחותי הקטנה, שבדיוק אתמול מלאו לה 13. "קומי" לחשתי בהיסטריה "אנחנו הולכות מפה". היא לא האמינה לי. "בואי. תסתכלי בעינית" דרבנתי אותה ורצנו יחפות אך שקטות בבית הגדול, עד שהגענו לדלת. כשהיא הסתכלה בעינית, לחשתי לה באוזן "אוקיי. ראית? בואי" ומשכתי אותה בכוח. "שקט," היא לחשה לי "הוא מוציא אקדח". לפני שהיא סיימה את המשפט, שמעתי זעקת כאב. הוא ירה לה בעין מהעינית. הוא ירה לאחותי בעין. צרחתי, ושתינו באותו הזמן התמוטטנו על הרצפה.