סיפור על 1D – תודה לך – פרק 6

alisa tomlinson 28/01/2013 1014 צפיות 4 תגובות

"איך יוצאים מפה?" אני שואלת את לואי, "אל תדאג" הוא אמר והוציא את ידי, לאמר כמה שניות הפיעו מולנו חבורת מאבטחים שרירים ולבושים שחור. "אוקיי, זה היה מהיר" אמרתי, המאבטחים דחפו אותנו לעבר המכונית, ישר נכנסנו, לפתע התגלו לעיניי עוד ארבעת בנים "היי" אחד מהם אמר בקול מוזנח, "אממ היי?" אמרתי בקול שואל, "אז אתם וואן דיירקשן?" שאלתי בתמימות, "פחח, רצינית?" אותו בחור אמר, "הארי דיי כבר" אחד הבחורים צעק לכיוון הבחור החצוף, "סליחה, הוא אכל שוקולד ליקר, וכשהוא אוכל דברים כאלה זה לא נגמר בטוב.." הבחור עם השיער השחור והשרוול קעקועים אמר לי "נעים מאוד אני זאין" הוא אמר והושיט את ידו ללחיצת יד "היי, אני ג'נה, חברה של לואי" אמרתי ולחצתי את ידו, "פשש איזה פרגית מצאת לך" הבחור המסטול אמר ללואי, "הארי תסתום כבר" אמר בחור ששערו קצוץ, "אז אני רוצה להכיר אתכם, אתה נייל נכון?" אמרתי ושאלתי את הנער הבלונדיני, "אממ כן מקודם נכנסתי לבית שלכם" הוא אמר בחיוך, "ומי אתה?" אמרתי והפנתי את ראשי לעבר הבחור עם השיער הקצוץ, "אני ליאם, ליאם פיין" הוא אמר וחייך אליי חיוך רחב. "ומי החצוף?" שאלתי בקול עצבני והסתכלתי לעברו של המטולטל, "זה הארי, סליחה שהוא ככה, זאת הייתה טעות להביא לו שוקולד ליקר ועוד לפני חזרה.." זאין אמר, "תספרי לנו קצת על עצמך" נייל אמר. "אממ אוקיי, אז ככה, יש לי אחות שקוראים לה פיבי והיא קטנה ממני בשנה, להורים שלי קוראים ליה ובוב, מכיתה א' עברתי ביריונות בכיתה, כולם שנאו אותי, הרגשתי מושפלת, בכיתה ז' פתחתי פייסבוק, כולם העליבו אותי וירדו עליי, בכיתה ח' התחלתי לחתוך ורידים" אמרתי והרמתי את השרוול של החולצה, לעיניהם התגלו צלקות ארוכות שנמשכות לאורך כל מפרק היד, "הביריונות נמשכת עד היום, אבל אני מנסה להתעלם כמה שיותר מכל הנבלות האלה שפגעו ופוגעים בי, אמא שלי חולה במחלה קשה, יושבים לה על הריאות חיידקים שמפסיקים את הפעולה והתזוזה שם, היא מאושפזת הרבה בבית חולים, כך יוצא שרק אבא שלי מגדל אותי ואת אחותי" אמרתי והשפלתי את ראשי, "א-א-ני א-ני לא יו-ד-ע מ-ה להגי-ד" לואי אמר בגימגום וחיבק אותי ישר, "לואי לא ידעת את זה?" ליאם אמר, לפתע שמענו נחירות, הרמתי את ראשי וראיתי את הארי רדום על המושב, "או יופי" זאין אמר והשפיל את ראשו, "הארי למה אתה זה שתמיד עושה לנו בושות מול אנשים?!" נייל שאל את הארי, אך הארי לא הגיב לו. האוטו עצר לפתע, "הגענו?" שאלתי בסקרנות, "אממ לא, עברנו רק חצי דרך" ליאם אמר והסתכל דרך החלון, לא היה מולנו רמזור, פשוט נעצרנו. "פול הכל בסדר?" זאין שאל את אחד המאבטחים שישבו מקדימה, "דרסנו מעריצה" המאבטח אמר ויצא במהירות מהרכב, "מה?!?!" לואי צעק וגם יצא, ואני אחריו, לאחר מכן כל הבנים יצאו, חוץ מהארי. ראיתי אותה, היא דיממה על הכביש, מחוסרת הכרה, "אויי לא" אמרתי ושמתי ידי על פי, "אני לא מאמינה" התיישבתי על שפת הכביש, התחלתי לבכות, לואי בא אליי והתיישב לידי "הכל יהיה בסדר" הוא אמר וחיבק אותי, "פשוט בושה, יתחילו לדבר עליכם במגזינים ובחדשות, בכל העולם!" אמרתי והרמתי את ראשי לעבר לואי, היא ניגב לי את הדמעות, לאחר כמה דקות שלואי מנסה להרגיע אותי זאין וליאם באו והתיישבו ליד לואי, "היא גוססת" ליאם לחש ללואי, שמעתי את מה שהוא אמר והתחלתי לבכות עוד יותר.
מצאתי את עצמי ואת הבנים יושבים בבית החולים, במסדרון הארוך, הארי נראה כבר יותר טוב, "אממ ג'נה?" הארי שאל, "כן?" אמרתי בקול רועד והרמתי את ראשי, "אני מצטער את מקודם, פשוט, אסור לתת לי שוקולד ליקר" הוא אמר בחיוך, "זה בסדר, אני סולחת" חייכתי לו בחזרה, פתאום הרופא יצא מהחדר וכולנו קמנו על הרגליים, "אז ככה………….." הוא אמר…………….


תגובות (4)

אני במתחחח תמשיכייי !!

28/01/2013 11:28

תמשיכי מהמם!!!!!!!!!!!

28/01/2013 11:37

תמשיכי!!!!

28/01/2013 12:13

תמשיכי!!!!!!!!!!!!!!

28/01/2013 13:27
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך