סיפור על 1D – תודה לך – פרק 7

"נו, מה איתה?" הארי פלט מפיו, "היא גוססת, מצבה רע" הרופא אמר והשפיל את ראשו, "אתם יודעים שיכולים לטבוע אתכם על כך" אמרתי בקול בוכה, "כן, אנחנו יודעים" לואי אמר וחיבק אותי בזמן שאני בוכה, "אנחנו בנתיים ננסה לעשות הכל כדי שהיא תבריא, אתם רוצים אותי לבקר אותה?" הרופא שאל ופתח את הדלת, בלי להגיד מילה כולנו נכנסנו לחדר, הארי ניגש אליה והתכופף, "הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך" הוא לחש לה ונישק אותה בלחי, היה לה שיער גלי שטני והיא הייתה רזה, לאחר כמה דקות ראינו שידה החלה לזוז, ועינייה לאט לאט נפקחו, "תראו היא מתעוררת" זאין צעק וקיפץ סביב כולנו, "מה קורה פה?" המעריצה שאלה בקול תשוש ועייף, "בוקר טוב אליס" הרופא אמר, "קוראים לה אליס?" נייל שאל, "כן, כפי שרשום בתעודת זהות שלה" הרופא אמר והביא לי את התעודה שלה, "אליס המילטון" "27/6/1994" היה רשום בתעודת זהות שלה, לאחר כמה דקות שאני בוחנת את התעודה אני מפנה את ראשי לאליס, עינייה היו ירוקות בוהקות, "הרגשתי שמישהו נישק אותי, הרצון לקום ישר עלה" היא אמרה וחייכה חיוך קטן, "אממ אני נישקתי אותך" הארי אמר והתכופף אליה בחזרה, "אליס, למה קפצת לכביש?" הרופא שאל אותה, "אני לא קפצתי, הייתי בדרך לעבודה וחציתי את הכביש, לא ראיתי את הרכב, ראיתי חבורה ענקית של בנות שצורחות "וואן דיירקשן" או משהו כזה, אז פשוט חציתי את הכביש ואז שמתי לב שבאה לעברי מכונית, לאחר כמה שניות מצאתי את עצמי מוטלת על הכביש חסרת הכרה, "אז רגע, את לא מעריצה משוגעת שניסתה להגיע למכונית שלנו?" ליאם שאל, "חח לא אני לא" היא ענתה לא בחיוך, "טוב תישארי פה עוד כמה ימים עד שתחלימי לחלוטין ואז נשחרר אותך" הרופא אמר, "אממ אליס?" הארי שאל בביישנות, "כן?" היא ענתה לו, "קחי תשמרי, תתקשרי אליי כשתוכלי" הוא אמר ונתן לה פתק קטן, היא שמה אותו על השולחן וחייכה אליו, "אממ טוב אני רוצה לנוח קצת" היא אמרה, "בסדר ביי אליס, נדבר" הארי אמר ואנחנו יצאנו, "העיקר שהיא בסדר" לואי אמר תוך כדי שאנחנו נכנסים למכונית, שתיקה סררה ברכב, "נדרסה מעריצה על ידי הנהג של להקת הבנים וואן דיירקשן" שמענו את השדרן ברדיו אומר, לא הגבנו.
זרקו את כולם בבתים שלהם, אני חזרתי הביתה, אבא עמד מול הדלת משלב ידיים, "את בצרות גברת ג'יימסון" הוא אמר.
"אז היית בחוץ יותר מידי זמן והוא ריתק אותך לשבוע?" לואי שאל בשיחת הפלאפון שלנו, כן, אסור לי לצאת מהבית עכשיו, אמרתי תוך כדי שהתיישבתי על הספה, "אוףף נו, שבוע אני לא אראה אותך? אני כבר מתגעגע לשיער הבלונדיני הארוך שלך, ולעיניים הכחולות והנוצצות שלך.." הוא אמר בקול אוהב, "אוו לואי" אמרתי, "גם אני מתגעגעת אלייך" אמרתי וניגשתי לחלון החדר. המכשנו לדבר בזמן שאני מסתכלת מטה, רואה את כל המעריצו שצורחות "ג'נה ג'נה ג'נה" ולכל הצלמים והפלאשים שסינוורו את עיניי, לאחר שסיימנו את השיחה חשבתי לעצמי איך אליס מרגישה, האם היא בסדר, האם היא התאוששה לאחר התאונה. סערה עברה במוחי, חשבתי על כל כך הרבה דברים, על לואי, על אליס, על העתיד שלי, "היי" הסתובבתי וראיתי את פיבי מתקרבת אליי "היי סיס" עניתי לה, "מה עושה?" היא שאלה, בלי לענות לה דחפתי אותה לעבר החלון, "וואוו, איך זה קרה?" היא שאלה, "אני יוצאת על לואי טומלינסון", אמרתי והשפלתי את ראשי, "לואי טומלינסון? מוואן דיירקשן?" היא שאלה ופתחה את פיה להלם, "כן, הוא" אמרתי בחיוך קטן ובראש מושפל, "אומייגאד אומייגאד אומייגאד" פיבי אמרה ופניה הפכו לאדומות, "סיס תכירי בינינו בבקשה" היא אמרה וחיבקה אותי חזק "בסדר סיס, אחרי שאני אצא מהעונש אני אכיר לך אותם" אמרתי וחייכתי………………