מלאך הצללים
בודקת עכשיו הוצאות לאור..

עיר מעופפת פרק 57

מלאך הצללים 24/09/2013 652 צפיות תגובה אחת
בודקת עכשיו הוצאות לאור..

"טיילור?" היא לוחשת, עיניה מעורפלות ופניה חיוורות.
"הכל יהיה בסדר." אני לוחש לה. "הכל יהיה.."
"טיילור."
קולה חותך. כואב.
אני עוצר ומשפיל את מבטי לכיוונה.
"קר." היא לוחשת. "קר לי."
אני מצמיד אותה לגופי. "הנה." אני אומר. "יותר טוב?"
ג'ילי מהנהנת. תופסת בבגד הכחול שלי ונצמדת חזק יותר. עיניה נעצמות ופיה נרעד קצת. אני משפיל אליה מבט. היא נראית יפה. שלווה.
אני מרים את מבטי. אנחנו קרובים ג'ילי. אני לוחש. אנחנו קרובים.

אני משכיב את ג'ילי בכיסא שלידי וסם עלייה חגורה בזהירות. אני נכנס במהירות לתא הנהג ומתחיל לנסוע במהירות.
ג'ילי מצמצמת בעיניה.
"אני הולכת למו, נכון?" היא לוחשת, ראשה מלמל מצד לצד עם כל תנועה קלה שבקלים של המכונית.
אני מעיף אליה מבט ומיד חוזר לכביש.
"לא." אני אומר. "את לא הולכת למות."
אני מעיף אליה מבט. רוצה לומר לה להישאר חזקה. שהיא תינצל מזה. שהכול יהיה בסדר. אך עיניה כבר נעצמו.

תוך פחות מחמש דקות אני מגיע לבית שלי. אני יוצא מהאוטו. אוסף אותה בזרועותיי ותורק את הדלת עם הרגל.
אני רץ לכיוון הבית, בועט בדלת הכניס וצועק את שמה של אימי.
היא מגיחה בריצה מהמדרגות. מעיפה מבט אחד בג'ילי ומחווה לכיוון אחד הכורסאות. אני מניח את ג'ילי על הכורסא ורץ למטבח. אני פותח ארון אחר ארון. מפיל כמה דברים בדרך ולבסוף מוצא את זה-ערכת עזרה ראשונה.
אני רץ בחזרה לאימי, מגיש לה את הקופסא הלבנה וכורע ברך על יד ג'ילי.
אימי, במהירות אך בזהירות. מוציאה כמה תחבושות ומתחילה לנקות את הפצע.
"מה קרה?" היא שאלה מבלי להביט בי.ידה נעה במהירות, מעלה מטה, מעלה מטה, לשטוף את המטלית, לנקות אותה ולהחזיר, לקחת אחד חדש ולהמשיך לנקות.
"טיילנו. והיא נפגעה."
אימי הרימה גבה וסקרה אותי מכף רגל ועד ראש.
אני מרים את ידי.
"לא עשיתי לה כלום. נשבע."
אימי מהנהנת וממשיכה לטפל בפצע.

כשאימי מסיימת לטפל בפצע. היא אוספת הכך לתוך הקופסא ומתרוממת.
"היא תהיה בסדר, נכון?"
אימי עוצרת. מסתובבת וסוקרת אותי בעיניה הגדולות.
"כן." היא אמרה. "זאת פציעה שטחית. לא נגרם כל נזק. היא תהיה בסדר."
אני נושם לרווחה.

"טיילור.." היא לוחשת וזעה קצת.
אני רוכן מיד, אוחז בידה ומביט בעיניה הירוקות.
"אני כאן." אני לוחש.
ג'ילי מחייכת חיוך קטן ומביטה סביב.
"איפה אני?"
"את בבית שלי. אל תדאגי. את לא השתכרת."
ג'ילי מחייכת חיוך מיוסר ומשתעלת.
אני אוחז בידה חזק יותר.
"מים." היא לוחשת. "תביא לי מים."
אני מהנהן ומתרומם.


תגובות (1)

בהצלחה!!!
ותמשיכי:)

24/09/2013 12:20
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך