עננים-פרק 1

"גברת רובינסון! " שמעתי את קולה הצרוד של המורה
להיסטוריה."אמה רובינסון !" היא אמרה בשנית בקול
מורם יותר. הפעם שמעתי את קולה הברור שיערתי
לעצמי שאני בטח מדמיינת ושהכל כנראה מעייפות.
ואז הרגשתי נגיעה על כתפי הימנית.
"אמה.. תתעוררי" שמעתי מאחת הילדות שישבה
סמוך אלי. והרגשתי נגיעה על כתפי הימנית.
שמעתי את צחוקם הצורם של תלמידי הכיתה.
"מ-מ-מה?" שאלתי את המורה מבלבול.
"לא משנה !" המורה רטנה מכעס והביטה בי במבט
מחריד. "לכי ותשתפי את פנייך, כי את הולכת להענש"
" אבל מה עשיתי?" שאלתי בבהלה.
מבטה של המורה היה עוד יותר מחריד מהקודם,
בלעתי את רוקי, בתקווה שהיא לא תצעק עליי.
"זו כבר שנתך השניה שאת פועלת בדרך המגוחכת
הזו!. ואם תמשיכי כך תישארי בכיתה הזו גם בפעם
השלישית !" היא צעקה לעברי. והיכתה את השולחן.

שיט, עכשיו כולם יודעים את זה, חשבתי שאצליח
להסתיר את זה לזמן מה, אבל היא הייתה חייבת
להגיד את זה מול כולם.אני הושפלתי עכשיו !
נשמתי עמוק לכמה שניות, ניסיתי להסיר את
להתעלם מהמבטים של תלמידי הכיתה.
לשכוח את הלחישות שלהם, אבל לא הצלחתי.
ניסיתי להתאפק, לשמור את הבהלות שהיו
בתוך תוכי ואת הזעם על המורה. שילבתי
את כפות ידי בניסיון להרגיע את עצמי ושוב
נשמתי עמוק.
והיא, המורה המזעזעת הזו, שוב עם הקול
הצעקני שלה. "נו, למה את מחכה?! לכי
לחדר המנהל ! " היא צעקה. ראיתי את
המבטים שלהם, קמתי לעבר המנהל,
וכרגיל נענשתי. זה לא היה הוגן מצידה
אני רק הייתי שקועה במחשבות, על
כך מענישים אותי? אני יודעת, אני לא
ילדה כלכך טובה, אבל זאת לא סיבה
להעניש אותי על כל תירוץ. אני שונאת
את המורה הזו.

**
שמעתי את צלצול ההפסקה המחריד,
כרגיל. הלכתי לג'נה סתם כדי לספר
לה על המקרה. אנחנו חברות טובות,
אז אנחנו מספרות הכל אחת לשניה.
עד כמה שאנחנו שונות זו מזו באופן
קיצוני, היא שזופה, אני חיוורת, היא
גבוהה, אני נמוכה, היא יפה ואני אמ..
די מכוערת, היא אקטיבית, ואני פסיבית.
אנחנו הפוכות, אבל הקשר בנינו הוא כמעט
כמו פרוטון ואלקטרון,ובגלל זה אנחנו חברות
מאז הגן.
ראיתי אותה מחכה שם, וכרגיל, נראית טוב
מתמיד, עם שמלה שלא תחמיא לאף אחת
חוץ ממנה, עם תספורת הקארה שמהדרת
את מבנה הפנים שלה. יש אנשים שמבורכים
בגנטיקה טובה, ויש את אלה שפשוט נדפקים,
אני מאלה שנדפקו. ראיתי אותה בגרם המדרגות
משוחחת עם איזה בחור. התקרבתי קצת וראיתי
שזה ג'יימס, קיוויתי שהוא לא מתחיל איתה, כמו כולם.
ג'נה ראתה אותי וסימנה לי בכף ידה לבוא. אני באתי
והיא חייכה אלי במבט ערמומי. היא שאלה אותי בהתלהבות.
"אמה, יש לך זמן פנוי היום?" היא שאלה אותי.
"אני חושבת שכן, למה?" שאלתי אותה בתהיה.
"יופי, נתראה היום אצלך בצהריים" היא אמרה וחייכה
ואז הביטה בג'יימס.
שמעתי את צלצול תום ההפסקה המחריד. היא הזדרזה
כלכך להגיע לכיתתה שלא הספקתי לשאול מה היא מתכננת.
מה לעאזאזל מתכננת. הרגשתי חנוקה מבפנים, מהמחשבה
שאולי ג'יימס התחיל איתה. אני מכירה אותו כבר שלוש שנים,
היא תרסן אותו, הם בכלל לא מתאימים.
אני כלכך דפוקה, כאילו שלי הוא מתאים, אני צריכה לצאת מבועת
המסטיק שאני חיה בה, היא ורודה מידי.
ג'יימס היה מולי, הוא הסתכל עליי באופן מוזר, ראיתי שעל זרועו
היה קעקוע כנף, אבל הוא כמעט הזכיר כתם לידה, זה היה מוזר.