עצב האחיות- פרק 1- הצד של אלקסיס
בום.
אני עוד זוכרת איך נסענו במכונית, והבטתי בחלון וראיתי נופים מדהימים של שמורות טבע בצפון הארץ.
אחותי נועה, זימזמה מוזיקה של סלינה גומז מהאייפון שלה וכל פעם שהחטפתי לה מבט היא עשתה מבט של "מה את מסתכלת?! אף פעם לא ראית מעריצה של סלינה גומז?!".
אני חזרתי מיד אחריי החטפת המבטים הזאת להסתכל בחלון.
"אוו סאיי.!!" למרות שנועה זייפה בטירוף וויתרתי לה ולא רציתי לריב איתה, ואז, קרה הרגע ההוא.
אבא סיבב את ההגה במהירות באור כתום-אדום ועשה פרסה ואז.. בום.
———
היו סביבי אנשים ובקושי ראיתי משהו, רק צרחות, מילמולים, בכי, כאב.
בכי.כאב.בכי.כאב.
לא ראיתי את אחותי, לא שמעתי זימזומים, ניחשתי מה קרה,תאונת דרכים.
קמתי מיד, משטרה, אמבולנס, הכל היה סביבי, וכמובן שראיתי את המכונית של אבא שלי דבוקה לאוטו אחר,ונראת… שונה לגמריי.
"איפו ההורים שלי?!" קראתי וצעקתי על אנשי משטרה ואמבולנס.
"קחו אותה מכאן" מיהר שוטר אחד לומר ולהצביע עליי, שניי אנשים מאוטו אמבולנס ניגשו אליי וביקשו ממני ללכת איתם, סירבבתי כמובן "איפו ההורים שלי?! תגיד לי!" ציוותי עליו "תקחו אותה בכל צורה שהיא" השוטר התעלם ממני והם החזיקו אותי חזק-חזק ולא שיחררו, בעטתי בהם, צווחתי, אבל כלום לא עזר, הרגשתי פתאום כאב,עמוק בתוך הנשמה שלי, ההורים שלי מתו? ומה עם אחותי?!.
פעם ראשונה שבאלי לי לראות את אחותי, ברצינות! בוכה, מחייכת, צוחקת, כועסת, הכל.
אבל אז מיהרו הרופאים לשלוח אותי לבית חולים הקרוב ביותר לדבר עם פסיכולוג.
זהו זה, סוף החיים שלי.
ביי- ביי.
תגובות (6)
נחמד:)
כל הכבוד! סיפור מדהים.
מאוד אהבתי את צורת הכתיבה, את הפאניקה הפתאומית שהכתה את אלקסיס ואת התיאור של רגשותיה הפתאומיות. מה שפחות אהבתי זה את הסוף.
כל מה שיש לה להגיד זה: נגמרו לי החיים, ביי ביי?
זה נראה קצת, כמו שאומרים באנגלית: Out of place. אולי עדיף שתשני את השורות האחרונות למשהו קצת יותר מרגש, אחרי הכל – המשפחה של אלקסיס נהרגה.
אלקסיס היא עוד ילדה מתבגרת, היא עוד לא מבינה ממש את עצמה אפילו, ונראה לי שזה מתאים מאוד :) אנחנו מיד נעלה את החלק השני, של אחותה :)
אמשך אמשך אמשךאמשך
שלחנו את הצד של נועה למערכת :)
אהאהאהאהאה זה הצד שלי :))