עצב האחיות- פרק 1- הצד של נועה
פקחתי את עיניי כשאני מוצאת את עצמי בחדר מוזר, האור של השמש מארח לי חברה. זה דיי מוזר להרגיש בודדה, בלי אחותי המעצבנ- , איפו היא בכלל?!.
היא לידי? או שהיא ברחוב מחכה לי? רגע אחד, אני בבית חולים?!.
כשניסתי להשתחרר מהמיטה, הרגשתי דבוקה אלייה "היי אלקסיס! זאת לא בדיחה! תשמעי… לא נוח לי לשכב ככה!" הבטתי סביבי, אין סימן לאלקסיס.
"הצילו, מישהו הדביק אותי למיטה הזאת!! אנשים אתם לא מבינים?! זאת לא בדיחה! תחשבו שאתם תקועים במיטה בבית חולים ואף אחד לא עוזר לכם!" צרחתי במלוא גרוני ואף אחד לא בא לעזור לי.
פתאום הדלת של החדר נפתחה, ומישהו בחלוק לבן ואישה נכנסו לחדר " אל תדאגי ילדונת, את תטופלי ותוכלי ללכת הבייתה" אמר הגבר וחייך אליי חיוך מתוק, הוצאתי לעברו לשון "יא מטומטם! אני לא רוצה להיות כאן! אני רוצה אל אמא שלי!" צעקתי וכבר לא הרגשתי את הגרון שלי, הגבר נאנח והרכין את ראשו.
"ההורים שלך אינם" לחש הגבר בחלוק. האישה שהייתה לידו גם בחלוק, הביטה בי מבט מתמשך.
"תכירי את אנה" הגבר חייך חיוך מאולץ, רק כדי לעודד אותי, זה היה ברור "היא תיקח אותך אלייה הבייתה ותטפל בך כמו אמא שלך" אמר הגבר בחיוך "לא רוצה! אתה משקר לי!" קראתי והדמעות יצאו לי מהעיניים ובכיתי, כן, בכיתי, אני רוצה לראות מישהו שאני מכירה! אפילו את אחותי הגדולה המעצבנת!.
אם היא בכלל פה, הגבר בחלוק שאל אותי איך קוראים לאחותי הגדולה ואני שתקתי כי חשבתי שהוא מרגל אחרי אחותי ומה שזה לא יהיה.
"אני אתן לכן זמן פנוי לדבר אחת עם השנייה" חייך הגבר בחלוק לשתינו (לי ולאנה) ויצא מהחדר.
אנה התיישבתי לידי על כיסא, וליטפה את ראשי, אל תגעי בי! רציתי לומר לה "אני יודעת שקשה לך לעכל את זה שההורים שלך אינם ו…" אנה השתתקה היא לא רצתה להמשיך, זה היה ברור כל כך בעיניים שלה.
"ואיפה אחותי היא גם איננה?" שאלתי וקצת דאגתי אפילו. נעצתי באנה מבט עצוב-דואג.
אנה השתתקה וחיפשה אחר המילים המתאימות "אני לא יודעת איפו היא. כל מה שאני יודעת שהיא גם נשלחה לבית חולים, למרות שהיא הייתה רק פצועה קל ולא כמוך, את נפצעת יותר קשה, אבל היא נשלחה לבית חולים אחר, זה כל מה שאני יודעת" אמרה אנה והביטה בי בצער "אני מצטערת, אני לא יודעת איפו היא" אמרה לבסוף ואני בכיתי על כתפה, אם ההורים שלי אינם ואחותי רחוקה ממני, אין לי כבר סיבה לחיות!.
תגובות (0)