פונקציה של יחס

"שיהיה לך ערב טוב, קורארה." הבוס שלי איחל לי בחביבות כשאספתי את ניירותי והתכוונתי לצאת מהמשרד. הנהנתי אליו בחזרה, מחייכת.
מיס די הביטה עלי במבט סתום. מיס די היא ה"פרח" של המשרד, האישה היפה ביותר שם. כשזה נוגע ליופי, היא הייתה הגורו של כל הנשים בבניין. יש לה יופי טבעי, היא נחמדה, ועוזרת לכולם אם הם לא מספיקים את העבודה שלהם. אבל היא תמיד מביטה עלי בחשדנות, דווקא עלי.
מיהרתי לצאת מהמשרד לכיוון החניה. הבטתי לאחור, בודקת אם יש מישהו מהעבודה שאני מכירה. כשראיתי שאין, התקדמתי יותר לעומק החניה, נכנסתי בחריץ צר שהוביל לחנייה אחרת, חניה ציבורית. עליתי על המעקה של החניה הציבורית והבטתי לתקרה (אם אפשר לקרוא לזה "תקרה"). היה שם מוט עבה וחזק, קפצתי ונתפסתי בו, מתנדנדת מעט בשל חוסר שיווי משקל. שלחתי את רגלי קדימה, מגבירה את קצב ההתנדנדות ושלחתי את עצמי קדימה, תופסת במוט דק יותר. שוב שלחתי את רגליי קדימה, הפעם מנסה להנחית אותן על המדרכה שבצבצה מעבר לקיר השבור.
הצלחתי. תפשתי בחבל שהכנתי לי מראש ונעזרתי בידיי כדי למשוך את עצמי ולהתייצב. לבסוף עמדתי על מדרכה קצת הרבה שבורה, מולי בניינים שיעשו להם טובה אם יהרסו אותם, עשבים שוטים מסביב לכל עץ עקום, ופחי זבל פתוחים, מקושטים בזבובים וחתולים. במילים אחרות, הבית שלי. נתתי מבט אחרון בהופעה שלי, הייתי לבושה בקפדנות ובאלגנטיות, מאופרת באיפור מדוקדק שגרם לי להיראות בוגרת יותר, והסט שלבשתי היה תואם.
מה מיס די מוצאת בי שלא בסדר?
נאנחתי, הוצאתי את הסיכות שעיצבו את שיערי, הורדתי את הנעליים המגביהות, ניגבתי את השפתון הדביק בשרוולי, וצעדתי לעבר הדירה.
הבניין שבו גרנו כבר נראה חורבה אמיתית, הקירות התקלפו לגמרי, חלק מהם נשברו, כך שהיה אפשר להציץ לשכנים. הדירות שם היו מחרידות, נוראיות, מסריחות… אבל יותר גדולות מהדירה שלנו… עליתי במדרגות, סותמת את אפי, קופצת מעל כמה מדרגות חסרות, וממשיכה עד קומה תשיעית, שהיא הגג.
כן, גרנו בגג. הייתה לנו שם דירה פיצקית, בלי מקלחת ובלי שירותים, רק מזרנים ומטבח עם כירה חשמלית. מחוץ לדירה הקטנה התפרש הגג של כל הבניין, אפור ומפוייח, אבל בלילה יכולנו לראות כמעט את כל העיר מפני ששכונת העוני שלנו ממוקמת יחסית גבוה.

עד כאן, שתישארו במתח עד מחר!