פורולוג- סיעור מוחות \ אנשים חסרי מ (נ) וח

גל עמד בחדר קטן, הקירות סביבו היו אפורים וערומים. הוא היה במין חדרון בתהליך בנייה. המקום כניראה היה צריך לשמש לבית דואר או משהו כזה, הוא היה פשוט קטן. בחוץ, ידע גל, השמש זורחת, ציפורים מצייצות ואנשים שמחים הולכים ברחוב. איך הם מעיזים להיות שמחים בעולם כזה הוא לא הבין. עד לא מזמן גם לו היה חלק מחבורת האנשים הזו. השיטחית, השמחה, המתלהבת מכל דבר. בניגוד לרחוב הסואן והשמח לחדרון בו נמצא גל לא נכנסה אפילו טיפת רעש, אור או כל דבר אחר שמעיד על חיים. החדר היה ריק ומת בצורה מפחידה. החפצים היחידים שהיו בחדר הקטן היו כיסא מתקפל למקרה הצורך, עגלת ביה"ח ניידת עליה מגש עם הכלים הנדרשים לניתוח ושתי מיטות עם גושים המכוסים בסדין לבן. "גושים", בני אדם, נשים יותר נכון. אחת מעניינת יותר, אחת מעניינת פחות. אך ללא הידע המוקדם של גל היכן כל אישה נמצאת הוא לא היה יכול לדעת באיזו מיטה נמצאת אימו ובאיזו מיטה התורמת, הסדין כיסה כל חלק בגוף, כל שערה מהשיער. הסדין והמיטות הלבנות היוו ניגוד גמור לכל חלק וחלק בחדר הקטן. הריצפה, הקירות, הכל היה מבטון בצבע אפור ומדכא. גל נשם נשימה עמוקה והתקדם לעבר אחת המיטות, המיטה בה ידע כי גופת אימו נמצאת, שוכבת שם בנחת, לא מודעת לרגע הגדול. הרגע בו היא ממש עומדת לחזור לחיים! זה נשמע דרמטי מידי נפנף גל את המחשבה הזו מראשו במהירות. גל נעצר ליד המיטה השמאלי, מסתכל על הסדין הלבן שכיסה משהו, משהו חשוב, הכי חשוב בעולם. הוא החזיק לרגע במוט האלומיניום שהותקן על המיטה לייעל את הזזת המיטה ממקום למקום. המוט היה קר וכך גם כל החדר סביבו. גל נתן לקור לחדור לגופו, להיכנס לכל תא ותא בגופו ולהמשיך הלאה משם, עמוק עמוק אל תוך ליבו. את ליבו שום קור בעולם לא יצליח לקרר, ליבו כבר קפא מזמן ואין שום קור בעולם שיצליח לעקוף את קור ליבו. גל הסתכל על מוט האלומיניום, רואה את המוט משקף את עיניו הירוקות, עיניו ניראו כבויות, כבר מזמן כבה בהן משהו, איזה משהו תמים כזה, אולי קצת בוטח, מקווה. סומך על החיים ומאמין בעולם. אבל כל זה השתנה ברגע, בתוך רגע אחד הפך גל מאדם שמח, אופטימי ואוהב לאדם ממורמר ודיכאוני. כל הדבר הזה הולך להשתנות היום. זהו הרגע הגדול שלו. ביום הזה בעזרת ניתוח קטן הוא יוכל להחזיר לעצמו את החיים שלו, החיים שאבדו לאחר מותה של אימו. עיניו של גל היו נחושות, לא היה בהן כאב ולא ניצוץ קטן של אכפתיות, הוא נהג במכניות מפחידה. מכניות שהחל לנהוג בה בערך מגיל שמונה עשרה…