פינק – פרק 1, ומיני פרק 2

אוקי, זה הסיפור הראשון שלי באתר , מקווה שתאהבו (:
– – – – – – – – – – – – – – – – – –
פרק 1

הרגשתי אותם. משני צידי החולצה.
גדולים, רטובים ו…
דוחים.
עיגולי הזיעה האלה נצמדו אליי כמו שבראד ואנג'לינה צמודים על השטיח האדום.
זו בטח דרך קצת מגעילה להתחיל , אבל ככה זה היה. הם פשוט עמדו שם, מתחת לבית השחי, כאילו מאיימים להיות גדולים יותר.
מטומטמים !
פעם חיפשתי באינטרנט וקראתי על תופעות לוואי של לחץ – רעד, בחילה, עילפון .. . . . ..
זיעה.
למה אני מכולם קיבלתי את תופעת ההזעה ? כאילו, אני בטוחה שרעד זה הרבה יותר טוב ..
לפחות זה לא מגעיל ורטוב כמו להזיע, או משהו שממש יכולים לראות כמו עיגולי זיעה מחורבנים, שכל תנועה חדה מדי שאת עושה יכולה לחשוף אותם ולחטוף צחקוקים, וזה הדבר האחרון שאני צריכה ביום העבודה הראשון שלי.במדינה חדשה.
אה, העבודה(: קיבלתי עבודה בדיינר קטן וחמוד שקוראים לו "pink muffin" . העובדים קוראים לו רק פינק.. ואני אחת מהם !! איזה התרגשות (:
אבל עוד לא הצגתי את עצמי.
קוראים לי טסה, ואני בת 14, וממש עכשיו עברנו מניו יורק, ניו יורק לאטלנטה, ג'ורג'יה. אתם יודעים נו, יש כזה שיר על ג'ורג'יה . .
יש לי שיער שטני , ארוך ומסורבל, ואני לא יכולה להגדיר אותו.
העיניים שלי בצבע השיער שלי בערך . . רק ירקרקות קצת. אני מגדירה את עצמי כ..נאה. טוב אולי, כי החלקים היחידים שאני אוהבת בגוף שלי זה העיניים והשיער.והתחת. יש לי אחלה תחת, אנשים !
בקיצור, זה מוזר לומר אבל אם הייתי גבר והיה לי אותו צבע שיער, אבל קצר . . . ואותן עיניים ירוקות…
יכול להיות שהייתי מתאהבת בי.
איו.
תשכחו שאמרתי את זה.
אתם בטח שואלים את עצמכם, אבל טסה,את לא אמורה להיות ממש עצובה שאת עוזבת את הסביבה הקודמת שלך וכל החברים הקודמים ? אז זהו, שזה מסובך. כל כך מסובך מבחינתי שקשה להסביר. היו שם כל כך הרבה רכילויות וריבים וצביעות, שכשהודיעו לי שאני עוזבת, לא הופתעתי בכלל, ולא נלחמתי. לא עשיתי כלום. פשוט משכתי כתפיים וביום האחרון אמרתי אדיוס ביצ'ס, ואז הגענו לפה.
ואיך אני אוכל עוד להשתלב ולהכיר אנשים אם לא בדיינר קטן וחמוד?

– – – – – – – – – – – – – – – –

פרק 2- מיני פרק

הייתה לי הרגשה ממש טובה, וברגע אחד של אי זהירות, נתקעתי ברגל של גבר מזוקן וכל הקפה וגם אני נשפך לי על הרצפה. והעיניים של כל סועד בפינק, היו עליי. ילדים נבהלו, אמהות לבשו פרצופים מופתעים ונבוכים, וגם מרחמים . . . . הפנים שלי היו כנראה כ"כ אדומות שהן התאימו למשבצות האדומות שעל הסינר.
ניסיתי להתעשת ולקום אבל הספל גם נשבר ונחתכתי ממנו, עד שנער שנראה בן 15 16 בערך, בא לעזור לי. "את בסדר?" הוא שאל.
עם כל הכבוד למראה החמוד שלו, אתה באמת שואל אם אני בסדר כשאני שרועה על הרצפה עם קפה שפוך, שברי חרסינה ויד מדממת? ממש אחלה ! וממש אחלה שהכל קורה ביום הראשון של העבודה. מעולה.
"אממ . . . . " אמרתי ולא המשכתי, והוא פשוט עזר לי להתרומם וצעק לכולם " היא חיה , אתם יכולים להמשיך לאכול!" .
כשכל אחד חזר לענייניו, הוא המשיך לדבר אליי. "היי, אני ג'ורג', איך זה שאני לא מכיר אותך?" .
חחח. ג'ורג' מג'ורג'יה. גיחכתי אבל לא רציתי להעליב אותו . .
בחנתי את המראה שלו ואת הפרצוף המחוייך.
"אמממ"
"משהו שאת יכולה לומר חוץ מאממ ?"
שיגרתי לעברו פרצוף זועף אבל לא יכולתי שלא לחייך..
"אני טסה, ואני חדשה פה".
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

אני אשמח אם תגיבו ותגידו לי מה דעתכם (: