פרגוד הכסף – חלק 7

האיש שקנה את העולם – חלק 2

מזג האויר במשגר נהיה יותר נעים. פרימוס ידע שזה סימן לכך שהם קרבים ליעד, עוד כמה רגעים התא יעצור על אדמת כוכב הלכת פרגוד 4 ויותיר אותם שם. הוא קילל בליבו את הטייקון השמן שהתעקש לבחון את הסחורה במו עיניו. במשך הקריירה שלו כסוחר נשק הוא כבר מצא את עצמו לא פעם ולא פעמיים במצבים מסוכנים. לכל הרוחות, חצי מהלקוחות שלו היוו סכנת חיים לכל מי שבא איתם במגע, אבל הוא תמיד ידע לאן הוא נכנס ולמה ניתן לצפות. הפעם זה היה אחרת, בעוד רגע הוא עתיד למצוא את עצמו באחד מהמקומות היותר המסוכנים והפחות מוכרים ביקום הידוע. הוא יהיה שם חשוף לגמרי כשההגנה היחידה שלו היא החליפה הדיאורגנית שתשמור שלא יזיע חס וחלילה. אה… ולצידו יהיה מולטי טייקון שמן ותאב בצע עד כדי כך שהוא מוכן לשים את נפשו בכפו. בלוטות השיער בעורו של פרימוס סמרו כעורו של עוף המים הקורוקוסי הידוע, הוא הרגיש שהפחד משתלט עליו. סרג'יו השמן לעומתו נראה נלהב ונרגש, פרימוס התחיל להבין מדוע הוא התעקש לראות ולחוש את פרגוד בעצמו.
משגר הבומרג השמיע צפצוף קצר להתרעה, פרימוס וסרג'יו הספיקו להיעמד כשתא המשגר נעלם והותיר אותם על אדמתו של פרגוד 4. פרימוס אמנם לא ידע בדיוק באיזה מקום ינחית אותם המשגר אבל הוא ידע לאיזה מצב הוא מכוון. סלט ירקות עקבו אחרי פרגוד והפעילו תוכנת איסוף נתונים מסוגת extra super large data בעלת יכולת מיצוע וחיזוי אירועים וחריגות. במידה והתרחש במקום כלשהוא בפרגוד בנקודת הזמן שבה הם נמצאים קרב ראוי לשמו המשגר כבר יביא אותם אליו. ומכיון שבפרגוד כמעט בכל זמן נתון היתה איזה מלחמה זה היה סביר ביותר שהם ימצאו את עצמם צופים על מחזה רצחני ומדמם.
פרימוס הסתכל סביב. הם ניצבו במישור שמצידו האחד נשק לגבעות אפרוריות ומצידו השני נמשך עד מה שנראה כאינסוף, זה היה רקע פסטורלי ושמימי.
אולם למרות הפסטורליה פרימוס הסתכל סביבו באימה. על קו הגבעות ניצבה שורה ארוכה של לוחמים חמושים מכף רגל ועד ראש במגינים חרבות וחניתות. הם היו דרוכים ומוכנים והיתה לכך סיבה טובה, מכיוון המישורים האין סופיים דהרה לעברם סופה מתגלגלת של לוחמים רכובים על בהמות קרב מהירות, חמושים בחרבות ארוכות וצועקים קריאות מלחמה. בין שתי השורות האלה שסגרו במהירות האחת על השניה ניצבו להם סוחר הנשק והטייקון בלי שום סיכוי נראה לעין להחלץ מהמצב. בניגוד לפרימוס המבועת סרג'יו נראה מרוצה מאד, הוא בחן בתשומת לב את הכוחות ואמר לפרימוס "שיחק אותה המשגר שלכם. ישר לעניינים". פרימוס לא הסתיר את הפחד שלו כשאמר "יותר מדיי לעניינים, הלוחמים הרכובים האלה תיכף רומסים אותנו". סרג'יו הסתכל לכוון הפרשים ונד בראשו להערכה "הם נראים באטרף כמו שצריך, ובהמות הקרב האלה מהירות יותר ממפלץ קרוקוסומי. מגניב ביותר". התגובה של השמן למצב הטריפה את פרימוס "אתה מבין שאנחנו לא במשגר צפייה, כן? אנחנו ממש ממש פה ואם הרוכבים האלה ידהרו עלינו אז..". סרג'יו גיחך "אז זה יכאב מאד ומן הסתם יגמר במוות, אבל לא נראה לי שיש לנו מה לעשות בנידון. גם אם נפתח עכשיו בריצת אמוק בנסיון להגיע לקצה השורה אין סיכוי שנחמוק משורת הרוכבים האלה, אז במקום לצווח כמו עלמה היסטרית תפוס את עצמך בידיים ותספר לי מה אנחנו רואים פה.".
פרימוס הבין מייד את ההגיון שבדבריו, הוא נשם עמוק וניסה להתעלם מרעד האדמה שהלך וגבר ככל שהסוסים קרבו אליהם. "הגענו לקראת שקיעתה של אימפריה ששלטה שנים רבות בחלקים גדולים של פרגוד. שורת הלוחמים המאורגנת במעלה הגבעה מורכבת מאחד מהחילות של האימפריה שמתגוננת כנגד אחד מאותם שבטים פראיים שמנסים כבר שנים רבות לכבוש אותה".
סרג'יו נתן מבט מעריך בחיילי הליגיון הרביעי ואז החזיר את מבטו לכוון הפרשים ההונים שהסתערו לעברם "הייתי מת לראות את ההתנגשות הזאת, חבל שלא נזכה לזה" הוא אמר בעצב קל.
פרימוס בהחלט הזדהה עם סיפו של המשפט. הם ניצבו מול הסערה הונית שעמדה לשטח אותם בעוד שניות ספורות. היה זה מין רגע כזה שבו כל אחד משחק צ'יקן עם עצמו, פרימוס עצם את עיניו כי לא רצה לראות הסוף. רעש דהרת הקרב כבר החריש את אוזניו. ריח הבהמות והלוחמים כבר מילא את נחיריו. כנגד עיניו העצומות הוא ראה את אשתו האהובה מחזיקה את בנם הפעוט והיא מחזיקה את ידו הקטנטנה, מצביעה על אבא ומנופפת לו לשלום. דמעות של עצב על בנו שיגדל בלעדיו ואהובתו שתיוותר לבדה מלאו את זוית העין שלו.
ואז הוא התחרט והחליט שהוא מעדיף לראות את הסוף אז הוא פתח עיניים מדומעות מצפה לראות את בהמת הקרב המסתערת שניה לפני שהיא רומסת אותו.