מארי2
אני יודעת שלא עדכנתי את הסיפור הרבה זמן, שנים למעשה. אבל יצא לי פרק חדש, מבלי שרציתי אפילו. אז עדכנתי את הבלוג שלי, וחשבתי למה לא לעדכן גם פה. הבלוג שלי אגב: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=729941

פרק 4 – עבודה הראשונה שלו

מארי2 02/08/2014 558 צפיות 2 תגובות
אני יודעת שלא עדכנתי את הסיפור הרבה זמן, שנים למעשה. אבל יצא לי פרק חדש, מבלי שרציתי אפילו. אז עדכנתי את הבלוג שלי, וחשבתי למה לא לעדכן גם פה. הבלוג שלי אגב: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=729941

פרק 4 – עבודה הראשונה שלו

יד על מותנו נענעה אותו, לא חזק מדי ולא חלש מדי.
היי…קום!.. עכברוש."
הנער פלט קולות עייפים, אך פקח את עיניו בכבדות.
עברו שלושה ימים מאז שנחת על הספינה, וריצ"י חיכה עד לרגע המתאים.
מצבו לא השתפר או הורע בימים האלה, אבל נראה שרגליו התחזקו.
"הגיע הזמן שתלמד לעבוד, זה היום הראשון שלך." הוא הכריז בקול רשמי וזכה לשתיקה.
הוא כבר התרגל פחות או יותר לשתיקות שלו, אך לא למבטים הריקים שלו. הם עדיין שיגעו אותו, ומדי פעם הוא היה מחקה את מילותיו. דבר שעוד יותר הוציא אותו מדעתו!

הנער הניד לו וניסה להתרומם בשתיקה, מתנדנד קלות מאחר שקם משינה והשעין את ידו על קיר החדר.
ריצ"י פתח את הדלת והוביל אותו לסיפון, קרני השמש סנוורה את הנער שמצמץ בעיניו באי נוחות. על הסיפון היו מגוון טיפוסים שונים ומשונים. חלקם שתו אלכוהול זול שמצאו, חלקם דיברו ביניהם וחלקם שיחקו עם החרבות או הסכינים שלהם. היחידים שעבדו באמת, היו המלחים בספינה. ריצ"י לא אהב את הטיפוסים האלה שהתבטלו רוב היום, הם עשו לו בחילה. אך הוא החליט להתעלם מנוכחותם וסחב את הנער אחריו לאמצע הסיפון.
מציב מולו סחבה ודלי מים בחיוך מרוצה.
"תכיר את חברייך החדשים, גברת סחבה ואדון דלי. קדימה לנקות.." הוא ציווה והחל להתרחק ממנו משאיר אותו לבדו אך למרות מה שאמר, הנער המשיך לעמוד שם. כאילו לא הבין מה ניסה לומר, והביט במבט אבוד ומבולבל בסחבה ובדלי. ריצ"י דפק את ידו על פניו
"לא! אני לא צריך את זה…אל תגיד לי, הוא לא יודע מזה?!!…ברצינות?! מה לא בסדר בראש של הילד הזה?!!" הוא חשב בעצבים וחזר אליו בצעדים כבדים ומרוגזים.

"למה אתה לא מנקה!?" דרש ממנו ברוגז, בעוד הנער שלח בו מבט ריק ועדיין אבוד. זה כאילו הוא לא הבין כלל מה הוא רצה, והביט בו כאילו נפל מהשמים.
"מה לא ברור במה שאמרתי?! אתה לועג לי?!" אמר ריצ"י לוקח את הסחבה בידו, והושיט לו בפראות בלי אזהרה. הדבר מעט הפחיד אותו, אך הנער לא זז ממקומו, ממשיך לעמוד מולו.
מבטו נח על הסחבה בסקרנות, כאילו גילה חפץ חדש לראשונה. דבר שרק העלה את הזעם של ריצ"י. הוא באמת רצה לבעוט בו, אבל להתרגז לא יועיל לו כרגע. והוא חשש איך הנער יגיב לתוקפנות וכעס, אז העדיף להחזיק את עצמו, בנתיים.
"נו?..קח אותה."
הנער הרים את ראשו לעיניו במבט שואל.
"אמרתי…קח אותה. ק-ח א-ו-ת-ה. מה לא מובן?!" אמר תוך שהחזיק את כעסו והעלה את ידיו של הנער בכוח כך שיחזיק בסחבה בידיו. הנער רק צפה בו עושה זאת בסקרנות, נוגע קלות במקל הסחבה באצבעותיו באיטיות חולמנית ובמבט משתהה, כאילו הבין משהו חדש לחלוטין.

"אוך, אני צריך לעשות הכל פה?! תנקה כבר את הסיפון." נזף בו.

הנער הנהן כאילו הבין משהו, וזרק את הסחבה באוויר גורם לה לפגוע באחד הקירות. ריצ"י שלא היה בטוח מה קרה עכשיו, הביט בו במבט משתהה ואז בסחבה, דופק שוב את ידו בפניו.

"מה. אתה. עושה?!!" בקול עוד יותר זועם

הנער קלט את הבעתו, ומיד רץ אל הסחבה והושיט לו אותה,"מחקה" את תנועותיו
"קח אותה" חיקה אותה
"אתה חתיכת…עכברוש מעצבן!!" ומעך לו את הראש, מאחר שלא היה מסוגל להביא את עצמו למעשה להרביץ לפרחח. ולבסוף הניח לו, לאחר שייבב מעט.
"ותפסיק לחקות אותי!!."

הנער המשיך להביט בו במבט משתהה וחסר מודעות, וחיבק את הסחבה.
לאחר שתיקה של כמה דקות ואנחה כבדה מצידו של ריצ"י הוא חזר אל הנער
"תן את זה. אני יראה לך איך עושים את זה. אבל רק פעם אחת!. אם לא תלמד, אני אבעט בך לתוך הים." אמר והושיט לו את ידיו, מחכה שייתן לו אותה באופן אוטומטי. וכשהנער לא עשה זאת, הוא שוב הזיז את ידיו מולו. מסמן לו לתת לו
"אמרתי…ת-ן ל-י א-ו-ת-ה." לאחר שהדגיש את המילים, והסימנים שעשה, נראה שהנער סוף סוף קלט מה רצה שיעשה, כי הוא הושיט לידיו את הסחבה בצייתנות. אך עדיין במבט לא מרוצה כאילו לקחו ממנו את הצעצוע החדש שלו.

"יופי ודי עם המבט הפתטי, עכברוש חסר תועלת!" אמר ריצ"י וטבל במים את הסחבה כמה פעמים עד שהיתה רטובה, הוציא אותה בתנועה מהירה וסחט אותה קלות מתחת לדלי והחליק אותה על הסיפון בניגוב. לאחר חלק אחד שניקה, הוא פנה שוב לנער והושיט לו בשנית את הסחבה

"מבין עכשיו?! קדימה, אני רוצה לראות את הסיפון הזה מבריק עד הצהריים." ציווה עליו והפעם הלך בביטחון, אם הוא עדיין לא הבין מה ביקש, הוא יוכל פשוט להיפטר ממנו בטענה שהוא לא מוכן לעבוד. ואכן, הנער חיקה את תנועותיו של ריצ"י. בתחילה תנועותיו היו מסורבלות וקשות והוא שפך הרבה מים מהדלי. אבל בהמשך, ככל שחזר על הפעולה הוא קלט אותה וביצע אותה באופן נקי וטבעי יותר. הוא לא הבחין שריצ"י השגיח עליו מרחוק, מחייך לעצמו.
"לא טעיתי, הוא באמת פיקח העכברוש הזה."

אך רגע השלווה שהשיג ריצ"י לא המשיך להרבה זמן, כששני בחורים מצולקים עם סכינים בחגורת מכנסיהם נעמדו מול הנער. צוחקים הם בעטו בדלי שנפל על הרצפה וכשהמים הרטיבו את הסיפון המלוכלך.
"אופס…החליק לי. חעחע." הם גיחכו, בעוד הנער לא הגיב אליהם.
כנראה הוא לקח את זה כמשימה יותר פשוטה לנקות את הסיפון, כי הוא התחיל לקרצף עם הסחבה את המים שנשפכו על הסיפון, גאה בעצמו. ריצ"י נאנח בשנית, לא מאמין שהוא שניהיה שמרטף!
"הוא לא מסוגל לתת לי טיפה של שלווה, העכברוש הזה?!!" וקם על רגליו מהמדרגות עליהם ישב וצפה בו מרחוק, ממהר להגיע אליו.
הטיפוס השני, שפלט צליל בוז בלשונו, לקח את הנער בשיערו בחוזקה וגסות
"היי, פרחח..אל תתעלם ממבוגרים ממך. כדאי שתלמד מה המקום שלך פה."
"אז איך זה להיות בטיפול של ריצ"ארד?…הוא בטח מפנק אותך חעחעח"
"טוב, ריצ"ארד תמיד היה ותמיד ישאר רכרוכי."
הם צחקו שוב ביחד, לא מבחינים בעיניו הריקות. מאחר שהם לא יכלו לקרוא את הבעתו, אך הוא איים עליהם במבטו. הם המשיכו
"תקשיב ילד, כדאי שתעזוב את האידיוט ותעבוד בשבילינו. ניתן לך גמול יפה..אהה? מה אתה אומר??"
"כן כדאי שתעזוב את הלוזר הזה, אם אתה יודע מה טוב בשביליך." אמר השני ששיחק בסכין חדה שהיתה בידו. הנער לא התרגש מהם או אמר להם כלום. הוא רק החזיק את הסחבה קרוב אליו, כאילו היתה שלו. שתיקתו הרגיזה אותם והם דחפו אותו בחוזקה על הסיפון. הוא נחת בנפילה קשה על כתפו, אך עדיין לא הגיב. מבטו חולמני שוב
"היי פרחח, אתה מאז להתעלם מאיתנו?! מי אתה חושב שאתה אהה?!!" אמר הראשון ושלף את הסכין שלו מחגורתו, מלקק אותה בסדיסטיות.
"נראה שעדיין לא למדת את מקומך, פרחח. שנלמד אותך קצת נימוסים?"
"כן, בוא נלמד אותו…חחעחע"
"ואיזה נימוסים בדיוק תלמדו אותו?" נשמע קול רציני ולא מרוצה מאחוריהם, זה היה ריצ"י שנשען על התורן עם רגל מקופלת מאחורי השנייה ושילב את ידיו.
"ריצ"ארד…כדאי שתשים לפרחח שלך רצועה. הוא לא יודע את מקומו.." אמר הראשון והכניס חזרה את הסכין לחגורתו
"כן, כדאי שתלמד אותו!" אמר השני שהמשיך לשחק עם הסכין שלו בידיו.
"מצטער לאכזב אתכם, אבל "הלוזר" הזה די עסוק. מאחר שהוא למעשה עובד במקום הזה, בניגוד לכמה טיפוסים שאני מכיר. ותניחו לו לנפשו כבר, אלא אם כן אתם מעדיפים שהקפטן ישמע על זה."
"אהה, אז כל מה שאתה טוב בו זה לברוח ולהלשין אה???" הם הקיפו אותו באוים
"יש'לך בעיה איתנו?!..אה?!!"
ריצ"י רק נאנח וחש את הכאב ראש עולה לראשו ועצם את עיניו.
"כן כן, אין לי בעיה איתכם, שיהיה. אני רק רוצה למלא את עבודתי, אבל נראה שלא תתנו לי. אם כל כך משעמם לכם, למה שלא תעבדו במקום להציק לעוזר שלי?." הוא ירה חזרה והם גיחכו בפניו.
"העוזר שלך? חע! אל תצחיק אותי…הוא יותר נראה כמו עבד…חעחעח…כבר עדיף להשתמש בחסר המוח הזה לדברים יותר טובים מלנקות את הסיפון, אתה לא חושב?" ריצ"י בהה בעכברוש במבט נוזף ודחף אותם מהמרחב האישי שלו שאליו פלשו, עוזר לו לקום מזרעו.
"אם הוא נפצע באיזה שהוא מקום, אני מצפה לפיצוי מלא מצידכם."
"מה גורם לך לחשוב שנשלם, לוזר???" אמר השני בקול מאיים, ונגע עם הסכין בלחיו.
"תסתלקו ותפסיקו לעשות צרות. אין לי זמן לבזבז על בהמות." בקול מתון ובטוח
"קדימה עכברוש, הולכים." מלמל לנער בלחישה, תוהה מדוע הוא לא מסוגל לקרוא את הבעתו שוב. הפחד שיהרוג עוד מישהו שוב בצבצה במוחו, והוא קיבל צמרמורת לאורך גבו. ממהר לסחוב אותו כמה שיותר רחוק מהם, רק זה חסר לו עכשיו. אידיוטים חסרי תרבות שיגרמו לו שוב להשתגע. אך הם עמדו בדרכו, מחייכים חיוכים מתגרים ונהנים מעצמם.
"עכברוש..חעחע השם מתאים לו. הוא באמת נראה כמו עכברוש" אמר הראשון, מגחך בלעג.
"אתה העזת לקרוא לנו בהמות אה?"
"זה נראה שהוא נתן לנו הזמנה לדו- קרב."
ריצ"י נחר בבוז, והרחיק את הנער כך שיעמוד מאחורי גבו, שלא יוכלו להביט בו יותר.
"עופו מהדרך, אתם קולטים עם מה יש לכם עסק?!!..הפרחח הזה…!"
"אנחנו יודעים..חעחע, הוא הרג את הבחור נכון?…כמובן שאנחנו יודעים. רק רצינו לבדוק איך הוא עשה את זה. לגמרי במקרה הוא גם היה החבר שלנו.." אמר הראשון בגיחוך
"אני מבין, אז אתם רוצים נקמה?" בהעלאת גבה
"לא ממש, נקמה זה לא הסטייל שלנו. אבל יש פה פריק אמיתי מולנו, ברור שנרצה לבדוק אותו. תראה לנו מה יש לך חעחעחעח" המשיך להתגרות בו אך הנער לא זז או עשה כלום. ריצ"י בדק מאחורי גבו, והוקל לו לגלות שהוא היה באחד מצבי ההיפנוזה שלו. "יופי, תישאר ככה" חשב ריצ"י
אך לפני ששם לב, סכין נשלחה לעבר פניו ושרטה את לחיו. ריצ"י מיהר להתחמק, אך השני החזיק באחד מזרועותיו וסובב אותה. מנסה לחתוך את זרועו עם הסכין שהחזיק, אך ריצ"י היה מהיר יותר והכניס לו בעיטה לפרצוף. דבר שהרחיק אותו ממנו לזמן מה.
"אני אחזור על זה שוב, תעזבו אותו בשקט. לטובתכם!" אמר בקול ומבט מאיים.
"קדימה לוזר, תפסיק להגן עליו. רוצח קטן שכמותו, לנו יהיה יותר שימוש בו מ-לך..אז עוף מהדרך. זה לא משחק לילדים…" וכמעט תקע את הסכין בליבו, במזל ריצ"י התחמק שוב אך לא יכל לשמור על הנער שהיה מאחוריו שפשוט נעמד מול האיש שאיים עליו. מביט בו בשתיקה ומחקה אותו שוב
"נתן לנו הזמנה לדו- קרב." הוא חיקה, לסיפוקו של האיש עם הסכין שנטש את ריצ"י והתקרב אל פניו.
"חאחא יפה יפה, ילד…אתה לומד..אז אתה רוצה דו קרב, פרחח קטן אה??…יפה!!! אני מחבב אותך ילדון. תראה לי דו קרב…מה אתה מסוגל??…חעחע אני רוצה לראות.." התגרה בנער במבט מטורף בעיניו, מבטו של הנער היה אדיש, כמעט קר. אך ריצ"י הרגיש איך כל השיער בראשו מצטמרר, איך הוא נתן לזה לקרות הוא לא היה בטוח בעצמו. אך היתה לו הרגשה נוראית, כמעט חרדה.
"תשתוק כבר אל…!" אך לפני שהספיק להשלים את המשפט, ריצ"י ראה את זה שוב. זה היה מאוחר מדי…לבחור הזה בכל מקרה.
הנער נגע בזרועו בעזרת ידו ואצבעותיו, ולאחר כמה שניות הבחור החל לרעוד, לצווח, להזיע ולנשום בכבדות והחזיק את מקום ליבו בחוזקה כאילו חוויה התקף לב, בוכה על חייו. ריצ"י לא היה בטוח מה קרה או מה הוא רואה מול עיניו, מה שהוא לא ראה היה זרמי חשמל שהיו סביב הנער בפעם הקודמת. זה טוב, נכון? אבל איך…מה..הוא עושה לו? הוא תהה.
מעט הוא ידע על מעשיו של הנער באותו זמן, מעט הוא ידה על זרמי החשמל הקטנים שהעביר בקלות מאצבעותיו אל תוך הוורידים של האיש, אל תוך זרם דמו, ובקלות לכל אורך גופו ישר אל תוך ליבו. וכך הוא המשיך להעביר עוד ועוד זרמי חשמל, זה היה קל מדי בשבילו להגיע ללב שהחל להשתולל מהלחץ של הזרמים. לא סתם אומרים שאחוז הגדול של גוף האדם עשוי ממים, כנראה שזה היה נכון.
ריצ"י היה קפוא במקומו, עיניו פעורות וליבו יצא מקרבו. הוא היה חסר אונים, שוב הוא נאלץ לצפות במוות של מישהו. אך הפעם, זה היה שונה מהמקרה הקודם. שונה והרבה יותר מחריד!. לבסוף האיש נפל על הסיפון, חסר נשימה וריצ"י בדק את ליבו. לא היה לו דופק יותר, הוא שמע את הבחור השני, חברו למעשה, פולט צליל של פניקה וברח כל עוד נפשו בו. אך עיניו של ריצ"י נעו אל עבר הנער שהמשיך לעמוד שם במבט ריק. הוא נראה עוד יותר מותש וחיוור כמו שמצאו אותו, ושנייה לאחר מכן גם הוא נחת על הסיפון בחוסר הכרה. ריצ"י בלי לחשוב או רצון, התקרב אל גופתו. הוא לא היה בטוח אם הוא צריך בכלל להתקרב אליו ואם כדאי לו בכלל, אך הוא כבר היה קרוב מספיק ובדק את דופק ליבו ופלט נשימה שהוא לא ידע שהחזיק. נשימה של הקלה

"הוא עדיין בחיים…" הוא חש דופק חלש, אך עדיין זה היה דופק.

להפתעתו של ריצ"י הוא שמע צחוק יבש מהמדרגות שהיו מאחוריו וקפץ בפניקה. הוא לא היה מוכן לעוד הפתעות היום, והסתובב אל כיוון הצחוק היבש והמנלנקוני. עיניו נפקחו בשוק למראה רב החובל ששתה רום מבקבוק גדול בידו.
"הילד הזה משעשע…הוא מסקרן אותי, תפקח עין עליו ריצ"י. הוא נראה מעניין." אמר בשעשוע בקולו היבש והפנה לו את גבו, חוזר אל חדרו בצחקוק קל. נעלם מעיניו, ריצ"י חזר להביט בנער חסר ההכרה על הסיפון. לא בטוח מה לעשות עם עצמו או לחשוב יותר.
ריצ"י הצליח רק לפלוט אנחה מתוסכלת.

המשך יבוא…


תגובות (2)

יפה, אהבתי! כתיבה מעולה:) משלב שפה מצוין…
אהמ יש לך רק מעט בעיות מבחינת הפיסוק:
1. לא כותבים שתי נקודות. או ארבע. רק שלוש.
2. היו חסרות לך המון נקודות (נקודה אחת בכל פעם הכוונה), שימי לב
3. בנוסף, אל תכתבי נקודה אחרי סימן שאלה/קריאה.
4. אל תקלידי "?!!" אלא- "?!". לא מכפילים יותר מאחד.

ללא קשר לפיסוק, בהתחלה ירדת לפסקאות ללא צורך בכך.
אה ואל תקלידי "חעחעחע"
~~~~
פרחח
פרחח
פרחח
עכברוש
פרחח
וואי. איזה חופרים. תגדילו את אוצר הקללות שלכם! (זו קללה בכלל?) שיואווו חחחח איזה מעצנים! (לא אשמתך, אני תמיד שונאת דמויות ובעלת רצון ע לחנוק אותן).

מצפה להמשך!:))

נ.ב
אל תעלבי מההערות שלי לגבי הפרק.

נ.ב.ב
אויששש לא הצגתי את עצמי כמו שצריך… אני אלין. נעים להכיר!

03/08/2014 03:59

    תודה על התגובה אלין ^.^ זה תמיד נחמד לקרוא כשמישהו מגיב לסיפור שלי. שמחתי לדעת שאהבת.
    בקשר לפיסוק, תודה שאמרת לי אני עוד צריכה לעבוד על זה. חלק מזה כי אני גם מנסה תוך כדי לכתוב באנגלית ואז אני עוברת לעיברית חחח אבל אני יעבוד על הפיסוק.
    אה כן, בקשר לירידה בפסקאות, אני בדרך כלל לא עושה את זה. אבל לא יודעת, נמאס לי שרוב הסיפורים שלי, רובם לפחות, תמיד מחוברים מדי רק בשני פסקאות וכאלה. סתם התחשק לי הפעם לעשות טיפה יותר רווח חח אבל תודה בכל מקרה שהעלית את זה.
    בקשר ל- "חעחעח" אני אוהבת את הצחוק המרושע הזה סוג של. במיוחד לדמיין אותו כשהם צוחקים ככה. אני יודעת שזה לא נכון תחבירי או בכתיבה אבל…אני פשוט אוהבת את הצחוק הזה XD
    בקשר לפרחח, לא יודעת בשבילי זה קללה. האמת אני לא יודעת למה בשבילי זה קללה חחח. ויצאתי מנקודת הנחה שיש לך עסק עם שני בחורים לא כאלה "חכמים" ולא בעלי אוצר מילים עשיר או קללות עסיסיות. שמחה לדעת שהצלחתי חחח אכן הם מעצבנים ודפוקים, ככה בעקרון רציתי שתחושי כלפיהם.
    אל תדאגי, אני שמחה שיש מי שקורא, מגיב ומתקן אותי.
    נעים מאוד אלין, אני מאיה ^-^ קראת את הפרקים הקודמים של הסיפור הזה?
    אם כן, מה דעתך? ומה לדעתך יקרה בהמשך?
    מוזמנת להתכתב איתי במייל אם בה לך.

    03/08/2014 17:09
20 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך