ציפורים-פרק רביעי- היילי

סוף יום הלימודים הגיע מוקדם מהצפוי. היילי עמדה על יד חניית האופניים וחיכתה לכריס. לבסוף היא ראתה אותה. כריס התקדמה אליה עם אמנדה, הנערה בעלת השיער החום, ועם שלושה בנים.
"היי היילי. תכירי את אמנדה," היא הצביעה על הנערה, "החבר שלי אייס," היא הצביעה על נער עם שיער שחור ועיניים כחולות, שנראה טוב מאוד.
"ושני אלה הם מייק ודן." אמרה והצביעה על שני בנים. לאחד מהם, דן, היה שיער חום בהיר, כמעט דבש, ולשני שיער צבוע בכחול.
"היי." אמרה היילי בביישנות.
"אנחנו הולכים למקום שלא הרבה מכירים. זה מקום המפגש הסודי של החבורה שלנו. אז חסר לך אם את מגלה למישהו." אמרה כריס. היא נעצה בהיילי מבט רציני. היילי הנהנה, בעיקר כי לא ידעה איך להגיב, ואז החבורה החלה ללכת.

"תכירי את הבקתה." אמר אייס. הוא החווה בידו אל בית עשוי עץ, נטוש, שנמצא בשדה בקצה העיירה בריטאון.
"בואי. נעשה לך סיבוב בפנים." אמרה אמנדה. הם הלכו בשדה הירוק ונכנסו בדלת החורקת.
"כאן את יכולה לראות את הסלון," אמרה אמנדה והצביעה על כמה כיסאות מתקפלים ופופים.
"כאן המטבח," היא המשיכה והצביעה על צידנית וכיור.
"ושם מאחורה זה החדר שבו אנחנו מחביאים את הגופות של כל הילדים החדשים בבית ספר." אמנדה צחקקה.
"תפסיקי להטריד אותה אמנדה." אמר מייק עם השיער הכחול.
"היא סתם צוחקת." הבהיר מייק.
"לא אני לא ואתה יודע את זה." אמרה אמנדה.
"אז מה אתם עושים כאן בדרך כלל?" שאלה היילי, מנסה להתעלם מהמבוכה שהרגישה.
"משתכרים, בעיקר. ומדברים על החיים." אמרה כריס בעודה מתקרבת אל הצידנית, ושולפת ממנה שני בקבוקי בירה.
"רוצה?" היא שאלה את היילי. כולם בהו בה. היילי הרגישה כאילו הזמן עצר מלכת.
"כן." היא אמרה, וכול האורות האדומים בראש שלה התחילו להבהב. כריס העבירה לה בקבוק בירה שהיא פתחה עם פותחן שהיה על יד הכיור.
"שבי, תרגישי בנוח." אמר אייס והחווה על הפופים. כולם לקחו בירות והתיישבו במעין מעגל.
"אז מה אתם אומרים על קאסי וטרנס?" אמנדה פתחה. השמות לא אמרו כלום להיילי, שישבה שם עם הבירה המלאה ביד, מפחדת מדי לשתות. הנערים שסביבה לגמו מהבירה כל כמה זמן, ונראו כאילו נולדו עם בקבוק ביד. היילי לא רצתה להביך את עצמה יותר, ולכן היא לקחה לגימה קטנה. המשקה החריף התפשט לה בגרון וחימם אותה מבפנים. היא הרגישה את כל הגוף שלה מנסה להסתגל לשינוי הדרסטי הזה. ואז היא לקחה עוד לגימה.

"את לגמרי בסדר." אמרה כריס כשהיא פגשה את היילי בבוקר למחרת.
"תודה?" היילי אמרה. כריס צחקה.
"את מוזמנת לבלות איתנו תמיד. ואם לא אכפת לך לדבר קצת יותר, זה יהיה נחמד מצידך." הוסיפה כריס, ואז נעלמה בין שאר הנערים בכיתה.