היי,
אז כפי שהסברתי בפרק הקודם, זהו סיפור קצר אשר נהפך לסיפור בהמשכים קצר, עקב אורכו.
אתנצל מראש על הכתיבה העצלנית, ועל חוסר העריכה המובהק..
אשמח לתגובות, דעות וכדומה
מקווה כי אהבתם

צלול כתמימות – פרק 2

04/08/2013 633 צפיות 2 תגובות
היי,
אז כפי שהסברתי בפרק הקודם, זהו סיפור קצר אשר נהפך לסיפור בהמשכים קצר, עקב אורכו.
אתנצל מראש על הכתיבה העצלנית, ועל חוסר העריכה המובהק..
אשמח לתגובות, דעות וכדומה
מקווה כי אהבתם

היא השפילה מבטה בביישנות, סוקרת אחר כובעו המעוטר, המרשים, נושכת שפתה התחתונה ונושמת עמוקות, אצבעותיה חובקות האחת לשנייה, כרוקדות מעין מחול מוזר, לא מוכר, עיניה ולהן ארשת העצה, אותה ארשת עצב האופיינית לה, נעצמות בקלילות מאולצת.
"אתה.. יכול להבטיח לי משהו?" שאלה ולחישתה כמעט ואינה נשמעת, מחייכת חיוך מבויש, מאולץ, סוקרת הבעתו, מניחה לניצוץ של תקווה להתגנב ולרצד לצג עיניה התכולות, שיערה האדמוני מעטר פניה ביופי כי אין כמותו, יופי אשר אין צפה לו בחייו.
"אממ?" השיב בשאלה, מניח לבלבול קל לאפוף מחשבותיו, עוצר עיסוקיו מלכת, מיישר מבטו אל מבטה, טובע בתכול עיניה הרכות, בתמימותן האינסופית, מניח לחיוך זעיר להתגנב אל בין שפתיו, חיוך זעיר, חיוך נוסטלגי.
"תגן עליי.. תגן.." הוסיפה בלחשיה הרכים, המהוססים, מניחה אצבעותיה האחת מהשנייה, ולמבטה אף ולו רגש אחד המציג מצב נפשה בעת בקשה מוזרה זו, דבר אשר נגלה כנגד עיניו כחריג למדיי.
הוא הסיט מבטו, סוקר שצף הגלים הקרירים, שואף עמוקות ניחוחות המלח המוכרים, המשכרים, מתענג על תחושת הדה ז'וו העוטפת גופו ברעננותה.
"להגן עלייך? מפני מה?" הוסיף ושאל ברוגע, מחליק אצבעותיו בשיערו ברכות, מניח לרוח המתבדרת לשחק בשיערו, מניח לרוגע ולשקט הקל לאפוף גופו, להעניק לו כתחושת שייכות.
אך כעת תשובתה כאילמת, ואינה עוד, כלא הייתה קודם לכן, כלא נכחה אי פעם. הוא הסב מבטו בזריזות אל עבר מיקומה לכשעבר, אך היא איננה עוד, אך היא כלא הייתה קודם לכן. הוא נאנח עמוקות, מניח כי מדובר בהזיה רכה, או שמה ילדה המשחקת במשחקיה, הנהנית ומתענגת מחייה התמימים, ובשל כך המשיך בשלו.
והנה חולפות להן השנים, בגדיו המרופטים נעשים חליפה צחורה ונאה, עיטורים מחלים מצטברים לחזהו, מעטרים להידורו, מגשימים חלומו בהיווספם, מוסיפים לתחושת אושר וגאווה קלה לאפוף גופו, תחושת האושר לה צפה יותר מכל, תחושת האושר הממכרת לה המתין בקוצר רוח.
וכעת אינו נער עוד, כמו כן כעת התפתחה והתקדמה עירו בבתיה ומשקיה, ספינתו הזעירה, הישנה והמאובקת, השוכנת למזח, איננה לשימושו עוד,הלוא כעת אין לזמנו לשבת ברוגע לשכרותו המרגשת, הלוא כעת נשא חלומו על כתפיו, וזהו אינו נושא להתבדח על גבו.
והנה הזמן חולף ומחלה המלחמה הנוראה, הלוקחת לאיטה אדם אחר אדם, הלוקחת לאיטה כל קרוביו, כל אשר הכיר תחת העיר הזעירה, אותה העיר אשר אהב, אותה העיר אשר כיבד ושירת.
אך למרות זאת ועם זאת, זהות הילדה הבדויה, המסתורית, ההססנית , אינה כמוכרת כנגד עיניו.
אך כעת אינו עוד תם ,טיפש, כעת הינו חכם, הגון, וצעדיו שקולים כמילותיו, כעוגנו.
כעת השיג מטרות חייו, אך למרות זאת ועם זאת, אף על השכלתו המדופלמת, איננו מסוגל לצפות לפניי הילדה, אך יחד עם זאת, צופן כלכל לילה ולילה, מאזין לקולה כלכל יום ויום.
הוא עשה דרכו במורד החוף, סובב במעגלים חסרי כל טעם, נטולי כל טקט, תר מחשבותיו אחר דבר מה אשר יסדר ענייניו חסרי כל היכולת, דבר מה אשר יסדר תהיותיו, אשר יעלים דאגותיו החרישיות.
"תגן עליי?.." נשמע קול זעיר וחלוש אל מאחורי גבו, מהסס, קול מוכר וחסר כל ישע. והנה מחלות תהיותיו עולות, צפות לראשו, מערפלות חושיו. האם זה אפשרי? לאחר כל כך הרבה זמן?..
"אגן עלייך מפני מה?" השיב ברוגע, בכנות, לא מסיט מבטו ואף לא לרגע, ומבטו שקוע בגלים המתנפצים בקלילותם הקיצית לחוף הנוקשה, המלטפים החול הזהוב המתכהה תחת אור הירח הרך, המגן לרוכו לצופנים תחתיו.
"תגן עליי.. מפניי המלחמה?" השיבה באימה, צרידות מתלוות לקולה וגוברת מרגע לרגע, דמעות קלות זולגות במורד עורה החיוור, מותירות אחריהן נחילי מלח דקיקים ושבריריים. הוא הסב מבטו, כעת אינה ילדה עוד, כעת נערה היא, ויופייה עולה על כל גבול.


תגובות (2)

היי ממ, אני חושבת שהיה אפשר להפחית מעט בסימני הפיסוק ובמקומות מסויימים להחליפם בנקודות או – ( ; ) אבל זו רק דעתי… (בלי להעליב כע)
וכרגיל, כתיבה מעולה, הלכתי להמשיך לקרוא

05/08/2013 00:33

הסימני פיסוק הרבים הם הקטע אני מניחה
תודה, תהני

05/08/2013 03:13
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך