צל בהיר3#

"וואו! זה היה ממש אדיר!" אמר והתהלך בין הגוויות המתות ולוקח שלושה סוסים טובים
"לא, לא ממש" אמרתי בשקט
"את אמורה לשמוח! לרקוד! משהו!" אמר והתחיל לאסוף ציוד
"אתה מוזר" אמרתי לו
"את יותר" אמר בחיוך ואיך שהוא הספיק להכניס לפה אוכל והאוכל היה חצי לעוס.
"מגעיל"
"מגעיל שמסתובב עם מטורפת! איזה שילוב!"
"אני לא מטורפת"
"ואני?"
"אולי" השבתי
"נו, רואה! צמד חמד!"
"אתה אומר את זה כי אתה לא רוצה שאני אהרוג אותך?"
"לא הייתי מנסח את זה ככה אבל כן" השיב וזרק לי חתיכת גבינה חצי יבשה.
"אני שונאת גבינה" אמרתי וזרקתי לו חזרה
" אני יודע!" אמר
"צריך לזוז" אמרתי
"למה? טוב לי כאן."
"ג'ון רודף אחרי" אמרתי בשקט. הוא עזב את האוכל והסתכל עליי כאילו נפלתי מירח.
"את משוגעת?! הדברים האלו עובדים אצלו! הוא ישתגע כשישמע את זה!"
"אז כדי שנזוז, אם תברח הוא ידע שהגנתה עליי ואז תמות"
"את חושבת שאני לא יודע? בואי!" אמר ונתן לי את המושכות של סוס אדמוני ויפה. עליתי עליו בקלילות והצלפתי במושכות.
"קדימה!" אמרנו ודהרנו
"אתה באמת חושב שיש לנו סיכוי נגדו?" שאלתי לפתע
"את צוחקת? עם כוחות כמו שלך את יכולה הביס את כולם!" אמר בחיוך אבל חיוך לא היה אמתי כל כך.

פתאום רוח חזקה החלה נשוב.
"תברחי!" צעק חרש וקולו בקושי גבר על יללת הרוח. ואז קרה הדבר המוזר מכולם! חרש הפך את עצמו למישהו אחר.
"מה.. מה קורה פה?" שאלתי מעט בפחד.
"אני מסוגל לקחת מראה וכוחות של אחרים. עכשיו רוצי!" עצק עליי והסוס לא היה צריך לתמריץ נוסף ופתח בדהרה.
"חרש" אמרתי בשקט "תבטיח שתחיה"
"מבטיח" יכולתי לראות את חרש לוחש לי בחזרה ודמעה חמקה מעינו ונסחפה ברוח ונחתה על פניי. הפנתי את נבטי והסתכלתי קדימה. קפצתי מהסוס ונתתי לו להמשיך לדהור. הסתכלתי אחורה וראיתי את ג'ון וחרש פנים מול פנים.
'אל תעשי כלום' הזהיר קול קטן בראשי 'יש סדק עוד שני מטר. לכי לשם ותתחבאי עד שהסערה תחלוף'
'בי חרש' אמרתי במחשבות שלי
'בי יקירתי, נתראה בקרוב' אמר ופתאום הרגשתי בדידות מוזרה. העפתי מבט אחרון לאחור ורצתי לסדק.
כשהגעתי לסדק הוא היה די גדול, היה בו מעיין תת קרקעי והוא היה מלא בבשר וגבינה מיובשים אבל לא הריחו אותם משום מה.
ישבתי שם ופתאום התחוור לי שהוא תכנן הכל!
קמתי בכעס יצאתי וראיתי אותו מטל שם באמצע המדבר וג'ון מטרים ספורים מעליו באוויר. גם מכאן יכולתי הבחין בשלולית הדם שקלחה מפצעיו.
בכאב שלחתי כמה צללים זעירים ותפרתי את פצעיו בזהירות. הוא לא יוכל להיפתר מהצללים האלו אלא אם כן אני אגש אותם ובינתיים הם שומרים על חייו.
החזרתי את ראשי לתוך הסדק, הלכתי עד שנתקלתי בקיר שפוף ונרדמתי שם.