קול מהמצולות/ פרק 1

השעה 02:30 בלילה שוב קמתי מאותו חלום מוזר, אני קם ועוברת בי צמרמורת קלה. אני מנסה להבין מה הפשר של החלום, אני רואה בחלום נערה, היה לה שיער ארוך מעט בלונדיני עיניים כחולות והחיוך שלה הקסים אותי, הכל קרה בהפלגה, לא כלכך הבנתי לאן הפלגנו. היא עוברת ליידי ואני לא מפסיק להסתכל על החיוך שהקסים אותי כל פעם מחדש, מהצד אני שומע ילדים צוחקים ומשחקים, כמה דקות לפני שאני מתעורר אני שומע צרחה, הכל ניהיה שחור אני כבר לא שומע את הילדים צוחקים, אני מוצא את עצמי עומד לבד באמצע שום מקום וכל מה שאני רואה זה רק שחור, ואז אני קם.
ירדתי למטה, להכין לי משהו קטן לאכול, כל בוקר אני קם עם המנגינות המרגיעות שמגיעות מהפסנתר, אמא שלי מנגנת לי כל יום היא יודעת שזה עושה לי את היום שאני קם בבוקר יורד למטה ושומע את אותם מנגינות שהיא מנגנת לי מאז שאני ילד קטן, "בוקר טוב בני, איך ישנת?" כל בוקר היא שואלת את אותו הדבר. ישבתי בכסא, אמא שלי הכינה לי חביתה, כל הבית היה ריח של שרוף היא לא ממש יודעת לבלש, בנינו זה די טעים, או שהתרגלתי כבר לטעם של השרוף.. בזמן שאני אוכל נשמע דפיקה בדלת, ישר אני ואימי ידענו מי זאת, מאיה השכנה שלנו היא באה לפה כל בוקר, היא לא בקשר טוב עם ההורים שלה, תמיד היא אומרת לי שהיא מקנא בי שאני ואמא שלי בקשר טוב, ותמיד אני עונה לה "לפחות יש לך אבא", אבא שלי נפטר לפני 14 שנים שהייתי בן חמש, אבא שלי קיבל קידום בעבודה רצינו לחגוג את הקידום, ויצאנו להפלגה, אני זוכר את זה ממש טוב זאת הייתה טראומה בשבילי, אבי אימי ואני עמדו בקצה של הספינה אמא שלי הלכה לחדר היה לה קר, היה די קר, אבא שלי עלה על המעקה והיה שם רטוב והוא החליק למים, אף אחד לא היה שם רק אני, אני זוכר שהוא התחיל לצעוק לעזרה, והייתי בן חמש לא ידעתי כלכך מה קורה, ראיתי אותו לאט לאט מתחיל לשקוע ואני מסתכל עליו מלמעלה, עמדתי על הסיפון מתסכל למים, ורק מחכה שהוא יעלה. אמא שלי אף פעם לא מדברת עליו, כנראה זה היה קשה לה שהיא הייתה שם ולא יכלה לעשות כלום. זו טראומה לילד בגיל חמש.
מאיה ואני החלטנו ללכת לעשות טיול בפארק, הכל כלכך ירוק אני והיא אוהבים ללכת לשם, תמיד המקום הזה הרגיע אותנו, קנינו ארטיק באחד הדוכנים והתיישבנו על הדשא, בדרך כלל המקום הזה מרגיע אותנו אבל היום זה לא היה ככה אני ומאיה היינו צריכים לחזור הביתה היה לה קורס גמילה, היא מעשנת סמים בגלל ההורים שלה הם היו מכים אותה יותר נכון הם עדיין היא אומרת שזה עוזר לה עם הסבל, ביציאה מהפארק יש אגם גדול אני ואבי היינו נוהגים לשבת על שפת האגם ומחכים שהמים יגיעו והמים נגעו בנו קלות ברגליים, תמיד אהבנו לעשות את זה, זה היה מן קטע שלי ושלו..
מאיה התקשרה למונית והיינו בדרך החוצה, שמעתי צרחה חזקה, "הצילו" עמדה שם אישה צעירה ליד שפת האגם, " הבת שלי " היא צעקה לא היו שם הרבה אנשים, רצתי לעזור לה, ונזכרתי באבא שלי לא יכלתי לקפוץ למים בכדי לעזור לה, משהו עצר בעדי. נכנסתי לפאניקה, האישה הסתכלה עלי וצעקה לי לעזרה.. לא הצלחתי לזוז, ראיתי גבר מבוגר קופץ למים והוא הוציא את הילדה, התקשרתי לאמבולנס זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות, האישה התסכלה עלי במבט של זלזול, וחזרה להסתכל על הבת שלה, תפסתי את ידה של מאיה והלכתי משם מהר, הרגשתי אשם.
באותו לילה, חלמתי שוב את החלום רק שהפעם זה נמשך עוד, לא קמתי ניסיתי לקום לא הצלחתי הרגשתי כיאלו אני במציאות,הצרחה הדהדה באוזניי, שוב הכל ניהיה שחור, הרגשתי כיאלו החלום באמת קורה.
בבוקר, קמתי לצליליי הפסנתר כמו בכל בוקר.. "יש לי הפתעה בשבילך" אמרה אימי רצתי בהתלהבות "קניתי לנו שני כרטיסים להפלגה בשבוע הבא" נזכרתי בחלום, לא ידעתי אם לשמוח או לא … רק אמרתי שנחכה לשבוע הבא לגלות…/