yael_327
הסיפור בא במטרה לגרום לכם ליהנות ממנו ואולי אפילו לצחוק קצת. :)

קוראים לי רונה :) ואלו הם החיים שלי

yael_327 28/01/2013 597 צפיות 2 תגובות
הסיפור בא במטרה לגרום לכם ליהנות ממנו ואולי אפילו לצחוק קצת. :)

היי קוראים לי רונה, ואני בת 15, אם זה עוזר למישהו.
אין לי חבר עדיין, אבל אני עובדת על זה, אז אל תדאגו.
החיים שלי בסך הכל הם לא משהו, ואני מקווה שיום אחד הם יהיו יותר טובים.
היום אני סתם צופה בסדרות במחשב- אבל מחר אחרי הלימודים אני הולכת להתנדב במקום של זקנים (יותר יפה לומר מבוגרים) שהם ניצולי שואה.
ממה שהבנתי הדבר היחיד שצריך לעשות הוא לדבר איתם אני קצת מתרגשת לגבי זה, ומקווה כמובן שהם יחבבו אותי.
לא מזמן קיבלתי תעודה והציונים שלי היו מעולים, מה שאומר שאני די חננאית כזאת.
אני כל הזמן הולכת עם שיער אסוף ולא מתאפרת, אבל שתדעו אני יכולה להיות מאוד יפה שאני רוצה, זה פשוט לא מתאים לתדמית החננה שלי.
הנה יש לי טלפון. רשום על הצג שזו החברה שלי, שפרה.
אני מתלבטת אם לענות כי אני בדיוק באמצע הסדרה וזה יכול לקחת הרבה זמן, כי היא אוהבת לדבר, אני בעיקר שותקת.
אני מחליטה לא לענות ואני מניחה שהיא תסלח לי על זה.
חוץ מזה זה לא כאילו אנחנו החברות הכי טובות או משהו.
הדמויות בסדרה שאני רואה נמצאות עכשיו בים ופתאום גם לי ממש מתחשק להיות שם.
אני חושבת שלא כדאי לי ללכת לים לבד, אז אני מתקשרת לשפרה.
הדבר הראשון שאני שומעת ממנה זה "הייתי מסננת אותך אם לא הייתי כל כך משועממת."
נו טוב, אני נאנחת, אם היא משועממת אז היא תסכים ללכת איתי.
"בואי לים!" אני אומרת לה בהתלהבות שכזאת.
"את השתגעת?" היא אומרת לי, "אנחנו באמצע החורף."
אוך למה היא לא מבינה שלא אכפת לי.
"טוב אם את כל כך לא רוצה אני אלך בעצמי.." אני מסננת אליה בתקווה שזה מה שישכנע אותה לבוא. "טוב בסדר אני אבוא". היא נאנחת.
אבל אין יותר מביך מזה שאחרי רבע שעה אני מתקשרת אליה שוב ואומרת לה שאמא שלי לצערי הרב לא מרשה לי ללכת לים.

– אם יהיה לכם נחמד לקרוא את סגנון הכתיבה שלי, אז אני אוכל לעשות המשך לסיפור, הכל תלוי בכם, הקוראים. :) –


תגובות (2)

נשמע יפה ^^
למה שלא תקראי את הסיפור האחרון שלי ותגידי מה דעתך?

28/01/2013 13:15

תמשיכי נשמע מעניין ^^

28/01/2013 13:18
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך