רגע, מה? – פרולוג.

בתאריך; השמונה עשרה לדצמבר, אלף תשע-מאות תשעים-ותשע, בשעה עשר בלילה בדיוק, חמישה זוגות מתנקשים יצאו למשימה.

***

אנגליה, לונדון.
בסמטה קטנה בצד, שכבה על ספסל אישה אחת, שפניה היו מכוסות פיח ומלוכלכות, ובגדיה מלאים קרעים וכתמים.
לידה שכב תינוק קטן, כבן חודש, בתוך עריסה מרופטת עשויה קרטונים ומרופדת בעיתונים.
זוג המתנקשים אותם די בקלות, אחד מהם הוציא סכין קטנה, והניף אותה מעל התינוק.
לפתע האישה התעוררה, עיניה התרחבו בחרדה כשהיא ראתה את המתנקשים.
היא התחילה לבכות. "לא!", היא צרחה בין הדמעות. "הם אמרו לי שהם יגנו עליו!"
המתנקש העיף את האישה הצידה. אור נדלק בחלון ברחוב הסמוך.
"תגמור את זה כבר!" זירז אותו המתנקש השני.
הראשון הניף את הסכין מחדש מעל התינוק, והנחית אותה על ליבו.

***

צרפת, פריז.
זוג אחר של מתנקשים החליק ברחובות פריז בשקט, אל כיוון מגדל אייפל. כחמישים מטר מצפונו עמד קרון קטן, שאורותיו דלוקים. המתנקשים התקרבו לקרוואן בדממה וצפו מבעד לחלונות. הזוג הצעיר הניח את התינוקת בעריסה וליטפו אותה באהבה. אחרי דקה ארוכה הם יצאו מהחדר. המתנקשים נכנסו בזהירות דרך החלון ופנו לעבר העריסה.
"ידעתי!" נשמע קול מהדלת. הזוג עמדו שם, לגבר היה אקדח ביד, והוא החזיק אותו ביד רועדת. אחד המתנקשים נאנח בחוסר סבלנות. משום מקום הוא הוציא אקדח וירה בשניהם.
הוא הזיז את האקדח לתינוק וירה.

***

ספרד, מקסיקו.
כשהמתנקשים הגיעו, הגבר כבר עמד בכניסה עם התינוקת.
"קחו." הוא אמר בקול רועד, כמעט מסרב להיפרד ממנה.
"אל תדאג." אמרה המתנקשת, "אנחנו נדאג לה ונשמור עליה. בגיל שש-עשרה היא תוכל לבקר אתכם אם תרצה.".
האב הנהן, אך דמעה ירדה במורד לחיו ונכנסה אל תוך זקנו. הוא הושיט להם את התינוקת.
כשהמתנקשים הגיעו למרחק בטוח הם הניחו את התינוקת על הריצפה והוציאו סכין.
הסכין מצאה את דרכה אל לוח ליבה של התינוקת.

***

קנדה, קוויבק.
האישה הצעירה נאבקה ברוח ובשלג. מאחוריה נגררה עגלת תינוק. היא עצרה לרגע ומשכה אליה את העגלה הפנים של התינוק היו כחולות במקצת.
"אל תדאג." לחשה לו האישה." עוד מעט אנחנו מגיעים."
כדור פילח את הרוח ונתקע בליבה של האישה. היא נפלה בדממה על השלג.
התינוק נפל, וכעבור רגע כדור הגיע גם לתינוק, ודמו הכתים את השלג הצח.

***

ארצות-הברית, ניו-יורק.
הבית אמנם היה גדול ומפואר, אך למתנקשים לא הייתה שום בעיה לפרוץ אותו. הם טיפסו במעלה הקיר לקומה השלישית. שם, נאמר להם, התינוקת ישנה.
כשהם הגיעו לשם, אחד המתנקשים נכנס דרך החלון. המתנקש השני היה רק בחצי הדרך.
המתנקש נכנס ופנה לעבר העריסה. התינוקת ישנה שם בדממה.
אישה יצאה מבין הצללים. "ג'יימס? זה אתה?"
המתנקש קפץ לרגע. "כן, לילי. תהיי בשקט."
ג'יימס פנה לעבר החלון. הוא הוציא אקדח. המתנקש השני בדיוק הגיע לחלון.
ג'יימס ירה בו.
הגוף של המתנקש השמיע תפיחה רכה כשפגע בדשא שעל החצר.
הוא חזר אל לילי. "קדימה. אנחנו צריכים ללכת."
לילי הוציאה את התינוקת מהעריסה. היא חיבקה אותה בעוז.
"תזכירי לי איך קוראים לה?" שאל ג'יימס.
"אנה דוויס." ענתה לו לילי, ודמעות התחילו לפרוץ מעיניה.
"קדימה לילי! הטיסה יוצאת בעוד שעה וברגע שיגלו שהמשדר של וויל מפסיק לשדר, הם ישלחו לכאן סוכנים!"
לילי המשיכה להתייפח, אך הביאה לו את התינוק.
ג'יימס לקח אותה וירד אל היציאה מהבית.
אחרי חצי שעה הוא ואנה הקטנה חיכו למטוס.
הם עלו על המטוס אחרי חצי שעה של המתנה. כשהם היו על מושבים, הסתכל ג'יימס בדרכונים פעם אחרונה. בדרכונים היו כתובים בעברית ובאנגלית: מאיה פלד, ואבי פלד.
הטיסה לישראל יצאה בדיוק ברגע הזה.