רעש של כוסות רוח
יש משהו ברעש של כוסות הבירה המתנגשות האחת בשנייה, מתנשקות לרגע כמחווה לאנשים ששותים אותם באהבה.
"עוד אחת גנדי" נופפתי לברמן בשאננות, גנדי זה השם שדבק בברמן הספציפי הזה כאחד שאוהב את כולם, ומשכין שלום ואחווה.
אני לא מאלה שיוצאים לחרוש את העיר בפראות כל לילה, זה משהו שאני מקדיש לו זמן בפעמים רחוקות מאוד, אני בן אדם של הרגלים וזקן צרפתי, ואולי גם בן אדם של גולדסטאר.
כינויים זה דבר שכיח במקומות שיש להם קהל קבוע, יש את שמש, הברמנית הכי יפה. " בבר הזה המון כוכבים מסתובבים אבל רק שמש באמת זורחת" לחשתי לה פעם, וזה תפס, אולי בגלל העובדה שכל השאר מפחדים לדבר איתה, מחשש שכוח המשיכה שלה יגרור אותם אליה והם בחלל יחנקו מחוסר חמצן.
אני חושב שלכולם יש כינוי, מלבד לי, אולם אין לי את שמי כי לא טרחתי להגיד אותו, אבל אף אחד לא באמת שאל, הם פשוט זרמו עם ההצגה שלי.
אז לצורך העניין, נקרא לי שחקן.
בטלוויזיה בבר שודרה תכנית שהראתה סרטון של ילד שמותיר את הוריו פעורי פה בשאלות על הקיום והחיים. לא סבלתי שהיא מסיתה את תשומת ליבי, אז כיביתי אותה.
אהבתי לראות את עובד האלילים משתחווה לשמש, אולי אכתוב על זה משהו, בשביל לשפוך מחשבות שאין זמן אליהן, הילד הזה בסרטון מציק לי בנפש.
אנשים בחליפות שחורות מסתובבים פה יותר ויותר בזמן האחרון, מצלצלים לי מוכר אבל לא מספיק בשביל לזהות, מוזר.
"אני מרגיש רוחני בזמן האחרון" אמרתי לשמש בחיוך, עשינו לחיים ושתינו את הוויסקי, " איך זה מרגיש לדעת שכולנו בעצם סובבים סביבך שמש, לא מכביד עלייך?, לא יקרה ותתפוצצי בטעות, נכון?"
שמש הישרה מבטה אליי, וראיתי בעיניה הבנה קדומה, כאילו כבר עברה את זה המון שנים. " אם זה ככה אז ככה, אני אמשיך להסתובב וימשיכו להסתובב סביבי, זה הריקוד שלי ואני רוקדת אותו בשמחה".
הלכתי הביתה, שיכור ולא שיכור תלוי בזווית העין.
נשכבתי במיטה ועצמתי עיניים, והרוחניות ברוח משתנה, כהרגלה. פלאשבקים חפוזים של דברים שלא עשיתי ומילים שלא אמרתי מתרוצצים לי בראש. רעש השקת הכוסות פתאום עלה לי לראש, אז ביקשתי מהרוח שלי להרים איתי לחיים, לחייה, שתחיה בשקט עד 120.
שתינו ודיברנו וסידרנו את העניינים, כאילו מישהו מהצללים הנחה אותי בשקט אל עבר מטרה שבכלל לא תכננתי לכוון לעברה, ואני מרגיש קצת מרומה, אבל אני בעצמי בחרתי אז מי אני שאתווכח, ועוד עם עצמי?..
נרדמתי.
תגובות (2)
כתיבה יפה. הרגשתי עומק. הרעיון-? לא מובן לי. מצטערת. ממש ציפיתי שזה יגיע… תזכור לעזור גם לנו להבין כי חבל חבל חבל
זה בקו הזמן לפני ההצגה שהדמות משחקת בה, והוא שוקל לכתוב משהו ממילא ואז העניין עם הילד מטריד אותו ובסוף הוא כותב עליו הצגה, וגם משחק בה.
זה ההתחלה של כל העניין והמפגש הראשון עם החליפות השחורות וכל העניין כשהוא שוכב במיטה מדמיין דברים שלא קרו ומילים שלא נאמרו אומרת שהוא פתאום מתחיל לקלוט שמשהו כאן לא טבעי..
זה בקיצור מה שכתוב, ויש עוד דברים..שאין לי כוח לכתוב כל כך חחח.
הסיפור הקצר הזה גם מראה את מה שהכותב שמע את הפרופסור אומר בסיפור הראשון- אנחנו חיים את החלומות שלנו אלא שבעצם רעיונות שלך הם משהו שאחרים שותלים בך.
הסיפור השני הוא השאלה הגדולה של הדמות, שנאבקת בדברים פנימיים והתמימות פועלת כנגדה כדי להניע אותה ממה שקורה, אלא שמתברר שזה הצגה והרעיון כבר נשתל והוא בתהליך, בגלל זה הילד נעלם בסוף ולא נשאר.
הסיפור השלישי..זה הפתיחה של כל הסיפור בעצם.
סוכנים שחורים שתלו כאן רעיון, המאבק מתרחש בהצגה, והפתרון הוא שהשחקן כותב משהו שהוא לא בהכרח האמין בו, ואף פקפק בו קצת אבל הלך איתו כי זו החלטה שהוא קיבל בעצמו, או לפחות ככה הוא חושב..