שבעת הזנבות\ פרק 2

זה היה באחוזת הופקוורטר בפרוויה המרוחקים של לוטהדל.
בשנית, איחרתי איחור אופניתי לפגישה עם בירסטן.
"את שוב מאחרת" אמר בירסטן
"איחור אופנתי" השבתי לו בחיוך
"אני מקווה שהפעם אני לא אהיה היחיד פה שיחטוף מכות," אמר "אמר אני אצטרח להסתובב עם כמות גדולה מאוד של פיוטר במערכת. אני עדיין זוכרת את כאב הראש מגרירת הפיוטר האחרונה שעשיתי."
"אוי לא," אמרתי וליטפתי את כתפו במחווה לעגנית. "חוץ מזה, אני בונה על זה"
"זה לא מצחיק, עם את רוצה לראת משה מצחיק תארבבי את הפלדה שלך עם עופרת" אמר חזרה בחיוך.
נרעדתי מעצם המחשבה על הדבר הזה. פשוט סיוט!
"ואיך אנחנו עולים?" שאלתי בעניין. "זו הקומה הרביעית עם לא שמת לב."
"עם את רוצה אני יכול למשוך אתך דרך המרזב אבל לדעתי דחנפת ברזל פשוטה יכולה להספיק.
הרי אפילו הגבול שלי הוא ארבעים מטר ואני פחות מיומן ממך בדחיפת פלדה."
"ומי עומד מולנו עכשיו?" שאלתי "אני מקווה שיהיה מעניין."
"בחרתי את הבית הכי פחות מוכן להתפקה שלנו," אמר בירסטן בעינייות ואישוניו הלבנים נצצו. "אבל אפילו הם מכריחים את קוטלי הערפל שלהם לפטרל בחדר הכספת ולא להשאר במגורים אני מתאר שיהיו שמונה שומרים וחמש קוטלי ערפל. אז היזהרי." בסיום המשפט הוא הביט אל מרזב הנחושת שנמצאה בחלקו העליון של המבנה.

בזמן שפרצנו דרך החלון הערפילים ליוו אותנו אל תוך המסדרון ושיוו לבירסטן בגלימתו מראה מפחיד עוד יותר מבדרך כלל. מה שחשבתי כבלתי אפשרי.
עוד כשהיינו בדרך הבחנתי בחיוך אכזרי בשריונות המתכת של השומרים המסכנים. הם הופיעו מולי לא כגוף נראה אלא כקווים כחולים הנמשכים מקורות המתכת לכיוון החזה שלי.
מראש שלפתי את המטה שלי. הוא היה עשויי עץ קשיח וקצהו היה מכסה באבן שחורה.
בחן חתולי הנפתי את מטי בכוח התנופה מהנפילה והתחתי אותו בשומר. בירסטן זרק כמנהגו את אחד השומרים על חברו שנמעח בעוצמת המכה.
הרגתי את השומר ההמום כשהוא מתרסק על הקיר שמאחוריו וקול פיצוך מחליא נשמע.
בירסטן החל להתקדם לכיוון החדר ואני אחריו.
אף אחד מארבעת השומרים לא היה יכול להגן על עצמו מפננו.
בתוך החדר ראיתי את בירסטן מדמם מחץ שהיה טקועה בזרועו השמאלית. שמתי לב שכתפו עוד לא החלימה והוא בקושי עיווה את פרצופו בשל הכאב שספג.
מולו עמדו שבעה הייז קילר שקשתותיהם שלופות ובידיהם חיצי צור מקוללים. חמישה שומרים נוספים היו בחדר ועיוו מטרה מהנה עבורי ועבור בירסטן.
תפסתי את הארבעה הקרובים ביותר בעודי מעגנת את עצמי בעזרת הקיר שהיה מאחורי והשלכתי אותם לכיוון כמה מההייז קילר.
החדר היה צבוע באפור מדכא והכספת נצצה בכסף ליד הקיר. הקירות היו עירומים ונטולי חלונות.
השומרים הצליחו לעמוד בעוצמת דחיפה שלי אך במחיר של איבוד המבנה שהגן עליהם וההייז קילר מאתנו.
שני הייז קילר מתו, אלו שלא הצליחו להתחמק מהשומרים שהתחתי עליהם.
אני לא הייתי רוצה להיות במקומם
בירסטן השתמש ביכולתו המעצבנת לתזמן מספר רב של מתכות במקביל ומשך את אחד השומרים מהמסדרון לעברו ואז בתזמון מושלם דחף אותו על אחר ה'ומרים שהיו בחדר והוא מת בו במקום.
ההייז קילר התקדו עלו במבנה אסטרתגי וראתי שעוד יוצאים ממקום כלשהו לצד הכספת.
חיוכי האכרי חזר כאשר העפתי את כל השומרים שהיו במרכ החדר על ההייז קילר והרגתי שניים נוספים ובנוסף לכך אחד מהשומרים מת.
בירסטן המשיך בצעדו המדוד והמעצבן והניף שומר נוסף מהמסדרון למרכז החדר אך בחות הצלחה מקודמו.
לא שמתי לב מתי נהרגו שני שומרם נוספים אך הנחתי שזהו בירסטן.
כעט עמדו רק שני שומרים אך בירסטן ירה מטבע בשומר שהיה במרכז החדר ואילו אני העפתי שלוש גוויות על השומר ההיז קילר שעמדו ליד אותו שומר.בהנאה ראית שרק אחד מבין השניים הספיק להניף את מגנו ולהגן על עצמו מהמתח הקטלני.
מאחורי שמעתי את בירסטן נאנק בכאב וראיתי שחץ פילח את רגלו הימנית וגרם לדימום קשה.
בכעס רב שהיה שמור לאירוע המיוחד הזה דחפתי בכוח את השומר האחרון על הייז קילר שעמד קרוב חיד לשומר והביט עדין ברוב טמטומו על הצלחתו השפלה בפגיעתו בבירסטן בעודו נמעח הבערתי את הפלדה שבתוכי והעתי את השומר אפילו רחוק יותר והוא הרג הייז קילר נוסף ואז התרסק על הקיר בקול פיצוח חגיגי ועטה היה מעוטר הקיר בחבורה נאה.
בהתקדמותו השקטה בירסטן הגיעה לצידי וחייך חיוך מפחיד למדיי.
שני ההייז קילר האחרונים נרטעו בשל מראהו(לדעתי גם משהו נוסף) ואחד מהם פשוט זרק את נשקו ונראה כאילו עמד לפרוץ בבכי.
בירסטן שיגר מטבע לכיוונו של השומר העמיד יותר ללא הצלחה אך נראה שהלחץ שפעולה זו יצרה גרמה לו לאבד את שארית כוח הרצון שנותרה בו והוא נפל על ברכיו בחוסר אונים.
במהירות התקדמתי לעבר ההייז קילר וחיסלתי את אחד הייז קילר בקלות בעוד בירסטן חיסל את האחרון.

במהירות לא אופיינית בירסטן רץ לעבר הכספת ובמשך זמן שנראה כמו נצח הוא פרץ את הכספת בקול נקישה רם והתחלנו לצאת החוצה.
בעודנו רצים עם השלל שמענו את צבע האלומנסרים של האחוזה מתקרב.
"קפצי החוצה ודחפי את החלון בכל הכוח" אמר בירסטן. עשיתי כדברו ראיתי אותו עושה כמוני.
עפנו במהירות מפחידה מעבר לחומות הקודרות שהקיפו את האחוזה.
"אני מתרסקת!" צעקתי לבירסטן
"אל תדאגי!" השיב בחיוכו הנעים בעודו תופס אותי ומשתמש במטבע כדי לרכך את הנפילה שעדיין הייתה יכולה לרסק את רגליו של כל בן אדם רגיל.
"כדאי שנמשיך לרוץ" אמר בירסטן בעודו מוריד אותי במהירות אל האדמה וממשיך לרוץ.
רצתי אחריו בעודי חושבת על האחוזה הקודרת שמאחורינו.