דבר הכותב

אריה ובשמת דיברו כל הלילה, השיחה שהתחילה ב2117 כשיחת שרות של איש עסקים והסתיימה ב0405 כשיחה רטובה ושטופת זימה.
זה מאד הפליא את אריה. הוא אף פעם לא החזיק מעצמו דברן כזה גדול!! הוא בן אדם עם מחשבות ורעיונות שונים ומשונים על החיים בכלל ועל נושאים ספציפיים בפרט..את הרעיונות שלו נהג אריה לבטא בכתב, בסיפור או בשיר שכתב ושלא בהכרח פרסם. בין זה לבין ניהול שיחה טלפונית עם אישה שלא הכיר לפני , שיחה של כמעט שבע שעות, המרחק גדול מאד. המפליא מכל , חשב אריה, לא היה רגע דל אחד בשיחה הזו!! השיחה קלחה לה כאילו היה מדובר בשיחה של שני אנשים שמכירים זמן רב, עם הרבה חוויות משותפות והייתה הרגשה שקדמו לשיחה הארוכה הזו כמה שיחות קצרות..
השיחה הופסקה לזמן קצר רק כבשמת קיבלה שתיים או שלש שיחות טלפון בשעות המוקדמות של הלילה. היתה גם הפסקה אחת ,ארוכה יחסית, כשהילד הקטן שלה ,בן השנה וחצי , שכנראה לא רצה להמשיך את הלילה לבד במיטתו, הזדנב למיטת היחיד שלה. גם זה לא הפריע למהלך השיחה , היא דאגה להרדים אותו מהר ככל שיכלה.להפך, הילד הכניס תוכן חדש לשיחתם , היא קיבלה תפנית והתמקדה יותר על הורים וילדים, גידול ילדים חינוך , תפקיד ההורה מול הילד בימים אלו ועוד....
התגובות לפרק הראשון שפרסמתי באתרים אחרים היו שונות. אחרי שקראתי את התגובות , שהיו מפרגנות בעיקרן, התחילה לחלחל בי איזושהי הרגשת אשמה או אולי איזה רגש אחריות כלפי קהל הקוראים. ניתן לחוש מהתגובות שאנשים נהנו מהפרק הראשון ורצו עוד . בחלק מהתגובות ניכר שעוררתי את סקרנותם ורצו לדעת מה קרה הלאה. מגיבים אחרים כתבו שכנראה לא היה שום המשך ללילה הזה.
יש סוג של כתיבה שמעדיפה להשאיר את הקורא עם סימני שאלה, לגרום לו לחשוב , לגרום לו להפעיל את דמיונו להמשך הסיפור ואפילו נותנת לו מקום לבנות את המשך הסיפור בעצמו..
נהוג לחשוב שהכותב בודה את הסיפור מדמיונו הפרוע ושאין קשר עקיף או ישיר בין חיי הגיבור או הגיבורים בסיפור לבין חיי הכותב, העלילה או ההתרחשות .
אל תתנו לכותב או למספר הסיפורים להוביל אתכם באפכם!! אני לא מכיר סיפור שהוא לגמרי פרי דמיונו של הכותב, כמו שאני לא מכיר סיפור שהוא רק אוטוביוגרפי שפרטיו לקוחים מהמציאות של הכותב בלבד,מבלי שהכותב הוסיף אירועים או התרחשויות שהם פרי דמיונו. חייו של הכותב, מרתקים ומעניינים ככל שיהיו , משולבים לעיתים קרובות בדמיונו הפרוע שבדרך כלל פותח חלון צר או רחב לתקוותיו, רצונותיו שלא תמיד הצליח לבטא. כותב שיטען או יכתוב אחרת משטה בכם או אפילו מזלזל באינטלגנציה שלכם.......
יש הסכם לא כתוב בין כותב לקורא – כל הנכתב בסיפור היא האמת בהי הידיעה– של הכותב, גם אם זה פרי דמיונו.
אותות ראשונים של הבוקר העולה בצבצו מחלון חדר העבודה של אריה. הוא ניתק את השיחה, נכנס למחשב הנייד שלו וחיטט בתיבת הדואר שלו, מחק מיילים שלא ענינו אותו, קרא כמה מיילים ומבלי להרגיש חזר , מבלי שהתכוון, למייל שבגללו הרים את השפופרת הלילה וצלצל לבשמת...
למרות ששום מילה לא השתנתה במייל , למייל הזה קיבל משמעות וחיים אחרים לגמרי.הוא קיבל צורה של אישה ( שצייר בדמיונו) ונפש של אישה. הלילה הוא הכיר אישה מאד אינטליגנטית, תקשר איתה למעלה משבע שעות מבלי לראות עם מי הוא מדבר, הגיע איתה בשיחה זו לרמת פתיחות, שלא לומר רמת אינטימיות, שלא הכיר זמן רב. ממה שזכר הגיע לאינטימיות כזו רק עם נשים שניהל מערכות יחסים ארוכות ומורכבות שאחת מהן אף הסתיימה בגרושים.

שיחת לילה מאוחרת

09/06/2013 3300 צפיות אין תגובות
דבר הכותב

אריה ובשמת דיברו כל הלילה, השיחה שהתחילה ב2117 כשיחת שרות של איש עסקים והסתיימה ב0405 כשיחה רטובה ושטופת זימה.
זה מאד הפליא את אריה. הוא אף פעם לא החזיק מעצמו דברן כזה גדול!! הוא בן אדם עם מחשבות ורעיונות שונים ומשונים על החיים בכלל ועל נושאים ספציפיים בפרט..את הרעיונות שלו נהג אריה לבטא בכתב, בסיפור או בשיר שכתב ושלא בהכרח פרסם. בין זה לבין ניהול שיחה טלפונית עם אישה שלא הכיר לפני , שיחה של כמעט שבע שעות, המרחק גדול מאד. המפליא מכל , חשב אריה, לא היה רגע דל אחד בשיחה הזו!! השיחה קלחה לה כאילו היה מדובר בשיחה של שני אנשים שמכירים זמן רב, עם הרבה חוויות משותפות והייתה הרגשה שקדמו לשיחה הארוכה הזו כמה שיחות קצרות..
השיחה הופסקה לזמן קצר רק כבשמת קיבלה שתיים או שלש שיחות טלפון בשעות המוקדמות של הלילה. היתה גם הפסקה אחת ,ארוכה יחסית, כשהילד הקטן שלה ,בן השנה וחצי , שכנראה לא רצה להמשיך את הלילה לבד במיטתו, הזדנב למיטת היחיד שלה. גם זה לא הפריע למהלך השיחה , היא דאגה להרדים אותו מהר ככל שיכלה.להפך, הילד הכניס תוכן חדש לשיחתם , היא קיבלה תפנית והתמקדה יותר על הורים וילדים, גידול ילדים חינוך , תפקיד ההורה מול הילד בימים אלו ועוד....
התגובות לפרק הראשון שפרסמתי באתרים אחרים היו שונות. אחרי שקראתי את התגובות , שהיו מפרגנות בעיקרן, התחילה לחלחל בי איזושהי הרגשת אשמה או אולי איזה רגש אחריות כלפי קהל הקוראים. ניתן לחוש מהתגובות שאנשים נהנו מהפרק הראשון ורצו עוד . בחלק מהתגובות ניכר שעוררתי את סקרנותם ורצו לדעת מה קרה הלאה. מגיבים אחרים כתבו שכנראה לא היה שום המשך ללילה הזה.
יש סוג של כתיבה שמעדיפה להשאיר את הקורא עם סימני שאלה, לגרום לו לחשוב , לגרום לו להפעיל את דמיונו להמשך הסיפור ואפילו נותנת לו מקום לבנות את המשך הסיפור בעצמו..
נהוג לחשוב שהכותב בודה את הסיפור מדמיונו הפרוע ושאין קשר עקיף או ישיר בין חיי הגיבור או הגיבורים בסיפור לבין חיי הכותב, העלילה או ההתרחשות .
אל תתנו לכותב או למספר הסיפורים להוביל אתכם באפכם!! אני לא מכיר סיפור שהוא לגמרי פרי דמיונו של הכותב, כמו שאני לא מכיר סיפור שהוא רק אוטוביוגרפי שפרטיו לקוחים מהמציאות של הכותב בלבד,מבלי שהכותב הוסיף אירועים או התרחשויות שהם פרי דמיונו. חייו של הכותב, מרתקים ומעניינים ככל שיהיו , משולבים לעיתים קרובות בדמיונו הפרוע שבדרך כלל פותח חלון צר או רחב לתקוותיו, רצונותיו שלא תמיד הצליח לבטא. כותב שיטען או יכתוב אחרת משטה בכם או אפילו מזלזל באינטלגנציה שלכם.......
יש הסכם לא כתוב בין כותב לקורא – כל הנכתב בסיפור היא האמת בהי הידיעה– של הכותב, גם אם זה פרי דמיונו.
אותות ראשונים של הבוקר העולה בצבצו מחלון חדר העבודה של אריה. הוא ניתק את השיחה, נכנס למחשב הנייד שלו וחיטט בתיבת הדואר שלו, מחק מיילים שלא ענינו אותו, קרא כמה מיילים ומבלי להרגיש חזר , מבלי שהתכוון, למייל שבגללו הרים את השפופרת הלילה וצלצל לבשמת...
למרות ששום מילה לא השתנתה במייל , למייל הזה קיבל משמעות וחיים אחרים לגמרי.הוא קיבל צורה של אישה ( שצייר בדמיונו) ונפש של אישה. הלילה הוא הכיר אישה מאד אינטליגנטית, תקשר איתה למעלה משבע שעות מבלי לראות עם מי הוא מדבר, הגיע איתה בשיחה זו לרמת פתיחות, שלא לומר רמת אינטימיות, שלא הכיר זמן רב. ממה שזכר הגיע לאינטימיות כזו רק עם נשים שניהל מערכות יחסים ארוכות ומורכבות שאחת מהן אף הסתיימה בגרושים.

היא נכנסה לחייו ככה סתם… בבוקר אקראי אחד…סתם בוקר כמו כל הבקרים…..ככה סתם, בלי שום אזהרה או התראה מוקדמת. בלי שהוא התכוון יצרה בו סערת נפש. הוא איפשר את זה מבלי שבכלל הרגיש,התגנבה לו לתוך הנשמה מבלי לבקש רשות כאילו שברור שזה ברור מאליו.

הכל התחיל ממייל שנחת לתיבת הדואר של אריה בבוקר יום ראשון בשעה עשר ארבעים וחמש בדיוק. סתם מייל ,כמו כל המיילים, שקיבל ברשימת הדיוור שלו שנקראת "עצות מועילות לשכיר".

אריה, איש מכירות בטלפון ,היה מקדם את המכירות בעזרת רשימת דיוור שניהל עם ללקוחות פוטניצליים. הוא נהג לשלוח ,מידי שבוע ,ללקוחות שנרשמו לרשימת הדיוור, מייל בנושא "זכויות עובדים" ,כל פעם משהו שעניין את קהל הקוראים. לעיתים , היו הלקוחות שולחים אליו שאלות מקצועיות ובעזרת התשובות ששלח, קידם את המכירה .לפעמים ,השאלות לא היו מספיק ברורות או לא מספיק ממוקדות וזה דרש הבהרות נוספות. מידי פעם היה אפילו צורך לנהל שיחה טלפון עם הלקוח כדי לברר יותר פרטים ולענות לשאלתו.

המייל מיום ראשון בשעה עשר ארבעים וחמש לא היה מספיק ברור ולכן שלח אריה מייל חוזר בו ביקש את מספר הטלפון הנייד שלה כדי שיוכל להתייחס .השעה היתה 2117 כשהחליט להתקשר אליה.מהצד השני של הקו ענה קול של בחורה/ אישה.

"ערב טוב" אמר אריה. אני מדבר מרשימת הדיוור "עצות מועילות לשכיר" שלחת אלי מייל בקשר לקופות גמל. זוכרת?"

"אה כן, כן ערב טוב גם לך מה שלומך ? ענתה . "כן באמת, שלחתי מייל ולא חשבתי שיחזרו אלי כל כך מהר ובעזרת השם באמת חזרתם אלי. מזל שיש עוד בארץ עסקים שיודעים לתת שרות……"

"כן גברתי , זה השרות שלנו… אז בקשר…." …….. היא קטעה את דבריו.

"גברת , גברת…איזה גברת , בשמת זה השם שלי. אל תהיה כזה כבד… תזרום…."

היא נשמעה אישה צעירה, מלאת מצב רוח ואנרגיות חיים. המשפט האחרון שלה נתן לו הרגשה שהוא מדבר עם מישהי מוכרת לו.. וגרם לו להסתקרן .הוא לא הקדיש לזה מחשבה נוספת.

"אני לא כזה כבד " אמר מעט נפגע. "אני רק מנומס. אבל אם זה בסדר מצידך, אז אקרא לך בשמת" .

"זה בסדר מאד מצידי. אנחנו בישראל לא באירופה… אז תזרום". נשמע קולה של בשמת מהצד השני.

"נכון נכון אולי את צודקת בשמת, יש לך שם יפה" הוסיף. …."תוך כדי זה שאני מדבר איתך אני קורא במחשב על פירוש השם שלך. ו….הפירוש של השם שלך , אני מקריא לך, הוא "ניחוחות פריחה" והיא ,בשמת התנכית היתה אשתו של עשיו . מוסיפים כאן גם שמדובר בדרך כלל באנשים שמרנים , אדיאלסטים ובעלי שכל ישר, אחראים ,רגישים ו מאד מתחשבים."

"אוה ,מאיפה הבאת את זה? ". חכה רגע יש לי שיחה על הקו השני . חכה רגע טוב….,

בינתיים נשאר אריה עם שפופרת הטלפון ביד מקשיב לשיחה שנשמעה מרחוק בקו השני. ברקע נשמע בכי של תינוק ורעש ילדים שהתווכחו ביניהם.

"חזרתי. נשמע שוב קולה של בשמת."אריה נכון? אם אתה כזה מנומס איך זה שלא היצגת את עצמך? גם לך יש שם די עוצמתי – אריה מלך הגיונגל, מלך החיות! סתם טלפון מהאוניברסיטה ,המרצה דחתה את השיעור ב"ביולוגיה של התא " בשעה.. וואלה ,יפה אמרת על השם שלי אני אפילו לא התעמקתי בשם שלי ככה……

הוא חש מבוכה קלה מהתשובה הישירה.

והמשיך…" וגם במקרה או שאולי לא במקרה אני בן מזל אריה. אני אוהב להתעמק ולא רק בשמות כי בזמן הפנוי שלי אני "כותב למגירה" , בעיקר מחזות לתיאטרון או שאני הופך סיפורים קצרים למחזות קצרים.

ברקע שוב נשמע צלצול טלפון.

"זה נשמע מעניין, סופר , מחזאי… מעניין… מעניין… ורשימת הדיוור זה בשביל פרנסה?" שאלה.

"חכה שנייה שוב מצלצלים אלי". הפעם שמע את השיחה מקרוב יותר….

"אני יודעת אחינועם ששינו את השעה של השיעור , בשביל זה התקשרת אלי? . אם את רוצה טרמפ את לא צריכה להתבייש תגידי, טוב אז אני אאסוף אותך ב1530 יאלה ביי.

"כן אריה אני איתך". אמרה בשמת שחזרה לשיחה ."אז אמרת שבשעות הפנאי אתה כותב?"

"כן,"השיב." בשעות הפנאי אני עסוק בנושאים אחרים כמו שספרתי ומה איתך? כמה טלפונים! כמו במשרד!"

"מה אתה מדבר זה יום שקט היום, בדרך כלל יש הרבה יותר טלפונים. מה אני אגיד לך, בעזרת השם ,חוץ מזה שאני מגדלת שמונה ילדים ובעלי עזב את הבית לפני כמה חודשים הכל בסדר בעזרת השם….

אריה לא היה בטוח ששמע נכון. שמונה ילדים !….שמונה ילדים! ….ומגדלת אותם לבד?. גלי הערצה עברו בכל גופו. אישה כל כך צעירה שמגדלת לבד שמונה ילדים! אולי היא לא כל כך צעירה כמו שנדמה לו? .
אולי בכלל רוב הילדים גדולים? אבל זה לא יכול להיות, חשב. הוא הרי שמע ברקע בכי של תינוק! הוא לא העז לשאול יותר מזה למרות שהיה מאד רוצה לדעת
.
"למה את אומרת כל משפט בעזרת השם?" התפלא .

"מה למה.? כי בלי השם שום דבר לא קורה, כל מה שקורה לך, לנו , כולל השיחה שאנחנו מנהלים עכשיו .זה לא היה קורה בלעדיו. אני אישה חרדית"

"חרדית מה זאת אומרת?"

"מה אתה לא יודע מה זה אישה חרדית"?

"כן אני יודע , יודע…" התבלבל אריה….. אבל חוץ מה "בעזרת השם" אי אפשר להבין את זה…"

"מה זאת אומרת, למה ציפית ? שאישה חרדית תדבר כמו חייזר או שתדבר שטויות כמו מה נשמע ומה שלומך?"

"לא לא , אל תיפגעי אבל, לא יודע ,טוב זה לא חשוב ויש לך שמונה ילדים ? את נשמעת דווקא די צעירה ?

"כן אני באמת די צעירה אם תדבר אתי גם בשבוע הבא תצטרך לאחל לי יום הולדת שמח "

"ואז……. היסס, "בת כמה… תהיי אם מותר לי לשאול? את לא חייבת לענות. סליחה , סליחה לא הייתי צריך לשאול את זה…. זה לא לעניין לשאול אישה בת כמה היא…., "

"למה זה דווקא מאד לעניין ואין לי שום בעיה עם זה" .ענתה בביטחון מופגן.בעוד שבוע אהיה בת שלושים ושמונה. זקנה לא? אולי זקנה בשבילך אתה נשמע יחסית צעיר…."

אריה הרגיש מעט לא נוח עם השאלה אבל בכל זאת החליט לענות..

"אל תתני לקול שלי להטעות אותך. אני לא כזה צעיר כמו שאת שומעת.,".

..ברקע נשמע שוב בכי של תינוק וקולה של בשמת.:

" תפסיק עם זה , תעזוב את הארון לפני שאני מחזירה אותך למיטה. בוא אלי חמוד , קיבלת מכה אהוב של אמא, בוא תראה לי ,בוא ואתן לך נשיקה, מפונק קטן שלי."

הפתיחות שלה הכניסה אותו למבוכה לא מוסברת. הוא מכיר אותה פחות משעה משיחה סתמית והיא מדברת איתו כאילו הכירו לפחות עשרים שנה. זה עשה לו חשק להכיר אותה יותר אבל הפעם הוא היה רוצה לראות אותה פיזית.

"אריה, מצטערת שככה אנחנו מדברים , זה ככה כשיש ילדים קטנים בבית . הוא רק בן שנה וחצי."

"ו……השבעה האחרים יותר גדולים? היסס "סליחה , סליחה אני מחטט יותר מידי!" קבע.

"לא זה בסדר, יש לי ילדים בגלאים שונים , הגדולה ביותר כמעט בת ארבע עשרה, זה בסדר אתה יכול לשאול אותי, אני ממילא עונה רק על מה שאני רוצה לענות"

….. בחורה פיקחית ! הרהר. היא מתחילה לעניין אותי הרבה יותר מאשר סתם שיחה מקרית. אבל לך תדע ,אמר לעצמו …..היא בטח דוסית כזו עם שמלות ארוכות, שמנה, ניראת בת מאה….

"טוב, יש משהו בדבריך ,כל אחד מספר על עצמו את מה שהוא בוחר לספר,ככה זה לא? " ענה.

"ומה איתך, יש לך ילדים , משפחה? אשתך מרשה לך ככה לדבר עם נשים בשעות הערב המאוחרות?"

….מבלי לשים לב כבר למעלה משעה וחצי מתנהלת השיחה הזו וזה היה מאד נעים. הוא רצה יותר ויותר לדעת עליה .

"אה אשתי, אין לי אחת ספציפית. היו לי שניים שנגמרו בגירושים ויש לי ארבעה ילדים".אמר בהיסוס לא ברור.

"רק ארבעה, זה קצת .ילדים זה ברכה. אתה לא רוצה עוד ילדים?"אמרה

"עוד ילדים? בגיל שלי כבר לא רוצים יותר ילדים, זה מספיק יש לי שלש בנות גדולות ובן זקונים" השיב

"אני מבינה שאתה תגיד לי בן כמה אתה רק אם אשאל אותך.? מה הבעיה. לא יכול להגיד לבד?

היא קצת הלחיצה אותו.אם יגיד לה בן כמה הוא היא בטח תרצה לסיים את השיחה או …..אולי לא. הוא לא ידע מה לעשות עם השאלה המפתיע הזו . מצד שני, הוא לא יוכל למשוך את זה הרבה זמן.הוא החליט לקפוץ "למים העמוקים" ולספר לה על הגיל האמיתי שלו וללא היסוס. היא לא צריכה להרגיש שהוא חושש להגיד לה . נראה לו שזה לא ממש יפריע לה , היא נשמעת בחורה פתוחה והיא תדע מה לעשות עם זה, חשב.

"אל תנסה להישמע בן מאה. אם אתה לא רוצה להגיד",הוסיפה, "זה בסדר אתה לא חייב. אתה יודע ,כל אחד עושה את הבחירות שלו. אתה נשמע אדם נבון ומעניין והקול שלך , אני אוהבת את הקול שלך, הוא חם כזה, מעניין ואתה נשמע אדם מעניין מאד. אז אם בא לך תגיד ואם לא ,זה גם בסדר" אמרה בבטחון מלא.

הוא הרגיש מבוכה קלה. בחורה חכמה ופיקחית , אמר בליבו. היא יודעת איך לגרום למישהו להגיד משהו שהיא רוצה לדעת מבלי שירגיש מבוכה גדולה מדי.זה תכונה שהוא מאד אוהב באישה.

"שמת לב בשמת, אנחנו מדברים כבר שלש שעות? ואני … אני כבר מרגיש שאני מכיר אותך שנים!!!"אמר בנחישות.

"כן גם אני מרגישה ככה, באמת כמעט חצות, אז חכה רגע אני מתארגנת להיכנס למיטה, איכפת לך?"

"לא ממש לא ,כל מה שקשור למיטה זה בסדר איתי" השיב מבלי שיהיה ברור איך המשפט הזה יצא לו מהפה.

"כמו כל הגברים אה? רק מיטה אתם מחפשים !!!!" השיבה

"ונשים לא? "אני אוהבת את הקול שלך,,התחמקה מהשאלה…." הוא עמוק כזה , מלטף וחם , אז אני מתפשטת כדי להיכנס למיטה" השיבה באופן כל כך טבעי.

"כן, כן ….. טוב תתפשטי . את יכולה להתפשט ולדבר ביחד, את הרי אישה ! ואישה יכולה לעשות יותר מדבר אחד בנשימה אחת!"


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך