שלוש זרועות של פחד ספר 1 חלק 2

ת'ור זעם. הוא הכה בפטישו ורעם גדול וחזק נשמע מעבר להרי הויקינגים. הקראקן פצוע.
כשרב החובל של הויקינגים סיפר לו זאת, האדם, או יותר נכון אל, הראשון שעלה לו בראש שמסוגל לעשות דבר כזה הוא פוסידון, אל הים ורעידות האדמה היווני.
"סביר להניח שזה יהיה אל ים כל שהוא," שיער רב החובל. "אבל פוסידון? אל הים היווני? לא הייתי חושב כך בעצמי!"
"אבל אני כן." אמר ת'ור. "ואני עומד לטפל בו. פוסידון עומד לשלם על כך."
היה עליו ללכת לאודין, הבחור הזה יודע הכל. יש לו שני עורבים, ציפורים, שעפים לכל כיוון ורואים את כל מה שקורה בעולם הזה.
אך ראשית כל, הוא החליט לפנות לאדם אחר, או יותר נכון, אל. אל שיודע הכל על תחמנות והדברים שדומים לזה, לוקי.
ת'ור הלך אל משכנם של האלים, להיפגש עם לוקי ולהתייעץ עימו.
"כן, זה בהחלט סביר שידו של פוסידון בדבר." אישר לוקי בעודו מגיש עם חצי חיוך עוגה לשולחן ומתיישב. "אבל זה גם יכול להיות נפטון."
"הם לא כל כך שונים אחד מהשני." אמר ת'ור.
"הם הרבה יותר שונים ממה שרק תוכל לדמיין." אמר לוקי.
ת'ור שתק, קשה מאוד להאמין ללוקי, אבל אולי הפעם הוא אומר את האמת…
דפיקה נשמעה בדלת. לוקי נעמד והלך לפתוח אותה. כשפתח, הוא ראה את אחד משני התאומים המוזרים ההם, פאביו ודימו… פובי ודמון… הוא לא היה בטוח, אבל משהו מוזר היה בהופעה של התאום המסוים הזה, הייתה לו בליטה לא כל כך קטנה באמצע החזה.
"מה אתה רוצה?" שאל לוקי בחביבות.
"איפה ת'ור?"
"פה בפנים, תיכנס, תרגיש בבית." אמר לוקי, עדיין בנימה חביבה בהגזמה.
התאום התיישב מול השולחן. "אודין שלח אותי."
"אודין???" שאל ת'ור. "איפה הוא? אני מחפש אותו בערך שעה."
"הוא מחכה לך בעולם בני האדם, לובש צורה של איכר זקן." השיב התאום ונגס בעוגה שלו.
"בו!" נשמעה צעקה. כולם נעמדו ולוקי התחיל לצחוק בלי שליטה.
"טוב. הייתי נשאר כאן עוד קצת," אמר ת'ור בעודו מסתכל על לוקי, שהתחיל להתגלגל על הרצפה, עדיין מתפקע מצחוק. "אבל יש לי שאלה דחופה לאודין." ות'ור יצא מהדלת ונעלם.