אם אנשים יתנו תגובות טובות אני אעשה המשך לסיפור , תודה רבה (:

שנייה לפני הסוף

03/03/2013 695 צפיות 2 תגובות
אם אנשים יתנו תגובות טובות אני אעשה המשך לסיפור , תודה רבה (:

שוב אני הולך לבד ברחוב והמחשבות מרסקות אותי מבפנים. אני כבר בכיתה יא' , כולם מצאו את החבורות שלהם ,כולם יודעים איפה הם שייכים. זה כבר לא כמו בכיתה ז' שיש כמה נערים מקובלים וכולם מקשיבים רק להם ועושים מה שהלחץ החברתי אומר . כולם כבר יודעים מי החברים שלהם.. אך אני, גם כשאני מסתובב עם מי שבמבט מהצד אולי תיטעו לחשוב שהם חבריי הטובים , הם לא. תמיד כאשר קורה משהו בשכבה או כשיש אירוע אני האחרון לדעת וגם כשאומרים לי מסבירים לי בקצרה כאילו שאני לא צריך לדעת ושאני סתם איזו טרדה שצריך לגמור איתה. מילא , בכול חטיבת הביניים הייתי ילד כזה , ירדו עליי בכל הזדמנות שהייתה , אהבו להרביץ לי ובכל זאת תמיד המשכתי לבלות עם החבר'ה האלה , אמרתי לעצמי שכיף לי איתם.. שטויות.. חשבתי שזה יעבור, האמנתי שבסופו של דבר אני לא ארגיש כך ,לבד במערכה , כמו עכשיו. אבל די ! עכשיו כבר כלום לא משנה ,מחר הכל נגמר, החיים שלי יוכרעו לטוב או לרע ואני אצטרך לקבל את התוצאות ולשתוק כמו ילד טוב .
הילדים שמכונים החברים שלי גרמו לי גם למשבר הזה ,אני בטוח בזה, זה הכל מתחיל מהם! אני הייתי בנאדם דתי ,חינכו אותי לאהוב את אלוקים ,לעבוד אותו בלב שלם ואמרו לי שכל דבר בעולם קורה מסיבה כלשהי, והכול לטובה . קשה לי להאמין באלוקים , אחרי כל הסבל שעברתי ואני עדיין עובר קשה לי לראות את חצי הכוס המלאה , הייתי מסתפק גם ברבע כוס אבל אפילו את זה אין.. אני זוכר את התקופה כשעוד התפללתי במניין , כמה זמן עבר מאז ,מרגיש כמו שנים למרות שזה התחיל רק השנה הזאת . תמיד היו לי הרהורי כפירה , אני לא מתגאה במי שאני חוץ מתכונה אחת שלי , אני יכול להגיד על עצמי שאני בנאדם עמוק ואפילו שלמה המלך אמר "מרבה עומק , מרבה כאב" , לילות שמים שכבתי במיטה וחשבתי רק על זה ותמיד בסוף הגעתי לאותה המסקנה , אני לא יודע את חשבונותיו של הקב"ה אבל אני לא רוצה להתעסק איתם ולכן החלטתי להפסיק עם הדת . כמובן , זה בא בשלבים . כשהפסקתי להתפלל עוד הנחתי תפילין , אומנם בשעות לא שעות , אבל הנחתי . ההחלטה להפסיק עם הנחת התפילין הייתה נוראה , המצפון תקף אותי כל הזמן , שוב ושוב , אבל רציתי לעשות לאלוקים דווקא ! בלבי אמרתי לו " אתה לא נחמד אליי ולא מאיר לי פנים ?!" אני לא אעבוד אותך ואהיה אחד ממאמיניך ! לא הבנתי שכאשר אני לא מאמין בה' אני פוגע יותר בעצמי מאשר בו . כמה אני מתחרט על כל התקופה הזאת , אם לא הייתי מתחיל לא להניח תפילין והייתי ממשיך להתפלל אולי לא הייתי נגרר לכל שאר הדברים הרעים שעשיתי . אבל די ! עכשיו כבר כלום לא משנה , מחר הכל נגמר, החיים שלי יוכרעו לטוב או לרע ואני אצטרך לקבל את התוצאות ולשתוק כמו ילד טוב .
כל העישון והאלכוהול התחיל אך ורק בגלל גידי הזה ! בעצם.. עכשיו אני לבדי אני יכול להודות , אני לא יכול להאשים אחרים בדברים גרועים שגרמתי לעצמי . התחלתי לעשן ולשתות מהסיבה שכולם אמרו שזה מה שמשכיח את הכאב בלב , שזה נותן כמה רגעים של חסד וגורם לך להתעלם מכל הרע שסובב אותך . אני רוצה לומר לכם , לעולם אל תתחילו עם הסיגריות המגעילות האלו ! איכס , אני זוכר את הפעמים הראשונות שעישנתי , זה סתם מגעיל , אתה מרגיש שאתה נחנק ואתה לא מפסיק להשתעל , אני לא זוכר למה המשכתי לעשן למרות שזה כל – כך דחה אותי . עד עכשיו הריח של הסיגריות לא קרוב לעשות לי טוב אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי , אני חושב .. אני לא יכול להתנתק מזה .. בניגוד לסיגריות אלכוהול אני אוהב , אני יודע שזה גרוע ואני מתחרט על ההתמכרות שלי לאלכוהול ועם זאת הוא באמת עושה לי תחושה טובה , אני אוהב את הטעם של הוודקה החריפה על הלשון שלי , להיות שיכור ולא להתחשב בעולם .. אבל אם רק היו נותנים לי הזדמנות שנייה לא הייתי מתמכר לאלכוהול . אבל די ! עכשיו כבר כלום לא משנה , מחר הכל נגמר, החיים שלי יוכרעו לטוב או לרע ואני אצטרך לקבל את התוצאות ולשתוק כמו ילד טוב .

הבוקר הגיע . אני לא רוצה לקום לעולם , לחלום לעד , כמו בשיר הזה שכל – כך אהבתי כשהייתי קטן , אני עדיין זוכר את המילים "אני אחלום לנצח , אולי אחלום לנצח" , לחלום לנצח , כן.. כמו חלום רחוק שאתה יודע שלא יוכל להתגשם , הנה , עכשיו אבא מנער אותי מהמיטה בכוח , אוי.. אבא ואימא המסכנים , קיבלו בן סורר ומורה כמוני על לא עוול בכפם , לא מגיע להם את כל הסבל שהם עברו בגללי, בהתחלה הם עוד כעסו עליי , אחרי – מתי שהבינו שזה לא מה שיעזור במקרה שלי ושאני לא מקשיב לצעקות הם רק הסתכלו עליי במבט מאוכזב , אני זוכר אצת הבכי הרם של אימא בכותל כאילו הוא היה רק אתמול , תפסיק רון! אני אומר לעצמי , אני מנסה להדחיק את הזכרונות האלו שקשורים לאמא ואבא , הם סתם מכניסות אותי לדיכאון .
המשפט הקובע שלי מתחיל ב11:00 , כבר עברתי את גיל 18 (נשארתי שנה בגן כי לא רכשתי שמה מספיק חברים) ולכן אם השופט יחליט אני אוכל ללכת לכלא . אני מבקש מאבא רשות לנסוע לבד לבית המשפט , לפני הסוף אני רוצה קצת להיות לבד , רק אני ולהקות הרוק שאבא אף – פעם לא אהב ואני תמיד הערצתי . בנסיעה שוב אני חושב על הסיבה שבגללה רוב הסיכויים שאלך לכלא , הייתי שיכור כלוט , לקחתי את הרכב של אבא ודרסתי אותו , פשוט דרסתי את הפעוט המסכן הזה , בן כמה כבר הוא היה ?! לפי מה שהבנתי , הוא היה רק בן 4 וחייו נגדעו.. כשהמשטרה הגיעה לביתנו רציתי לקבור את עצמי , השפעת האלכוהול עברה קצת והייתי כמעט פיכח והבנתי שזהו , זה חייב להיות קרוב לסוף שלי .
אבל לא , גם את זה אני מנסה להדחיק , יהיה לי מספיק זמן לחשוב על זה בכלא ..
אני כמעט מתייאש כשפתאום אני חושב על מוצא אחרון , מהלך אחרון כדי לשנות את רוע הגזירה , אני רואה את זה , הקיר הגדול והחזק שנמצא לפניי לא עלול להישבר מעוצמת המכה מהרכב , לא יקרה לו כלום בניגוד לרכב שאמור להתנפץ ביחד איתי .. כן , זה מה שאני אמור לעשות ! לנסוע אל המוות , עד הסוף בלי לחשוב יותר מדי ולנתח את המצב לעומקו !
אני מתקרב לקיר , אני כמעט מגיע ואני לא רואה שום רצף תמונות של דברים שעברו עליי בחיים , כנראה זה לא באמת נכון מה שאומרים , הרי מי שחווה את זה כבר לא יכול לומר.. בום !
אני מאזין למוות שלי , זה נשמע כמו אלפי תופים , אני רואה את כל האנשים שמתקהלים סביבי , האמבולנסים שמתחילים להגיע . אני מרגיש איך הנשמה שלי מתרחקת מגוף מרוסק ומלא דם שכנראה פעם היה שלי , אני מרגיש תחושה טובה כזו , כאילו שאני מצליח לעוף .. אבל רגע ! פתאום הנשמה שלי חוזרת אל הגוף , שוב אני מוגבל לכללי הזמן ולמרחבי המקום , שוב אני חש כאב נורא בעצמותיי ובכל גופי , זה בטח מה שהפעוט הרגיש כשדרסתי אותו ..
לעזאזל , אני חי .


תגובות (2)

וואו! זה שינוי כל כך גדול מכל מה שהולך פה!!!
זה מדהים ברמה אחרת!!! אני עם רצף של הרגשות בבת אחת- צמרמורת, בכי, הפתעה.. הכל מהכל.. זה מדהים כל כך!! ובאמת, אל תתיחס לתגובות, תמשיך כי זה באמת מדהים וכי אתה כותב מדהים!

03/03/2013 10:23

תוודה רבה ! אחרי תגובה כמו שלך , בטוח שאני אמשיך !
תודה (:

03/03/2013 11:46
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך