שניים בדירה אחת. חלק א'

חלק א'
סוף סוף, הדירה החדשה שלי! איזה כיף!! אחרי כל כך זמן שאני גר עם ההורים, סוף סוף יש לי דירה משלי!
דרך אגב, היי, אני ג'ון. סטודנט למוזיקה ולהנדסת מכונות. רק לאחרונה התחלתי ללמוד באוניברסיטה (לפני חודש) ואני בא ממשיגן. האוניברסיטה שבה אני נמצא היא בניו יורק ואימא שלי נורא דואגת.
אבל מה יש? אני כבר בן 20 ויכול להסתדר מצוין לבד! עובדה ראשונה היא שהצלחתי לבדי לשכור דירה משותפת וכבר סביבי נמצאים כל 24 הארגזים שנושאים את כל רכושי הדל שהבאתי מהבית.
שמתי ארגז אחד על הרצפה לידי וגירדתי בראשי. יש לי שיער פרוע שאני נאבק לסדר בכל בוקר, כמעט שחוץ מפיג'מה ושלוש טי-שרט עבודה מלוכלכות יש לי רק חולצות כפתורים ארוכות עם ריבועים אירים או פסים, מכנסי חקי עם המון כיסים עד הקרסול וזוג נעלי ספורט יחיד, אבל שעושות את העבודה.
הבטתי על הדירה החדשה שלי. הדבר היחידי שנותר בה שהשאירו לי מתנה הדיירים הקודמים הייתה מראה בצורת אליפסה על הקיר בסלון. הבטתי על ההשתקפות שלי. הייתי בחור צעיר עם זיפים וחיוך בעל שתי שורות שיניים ישרות ולבנות. לא פעם אנשים אמרו לי שהחיוך שלי יכול לככב בפרסומות למשחות שיניים. כמה מצחיק..
בכל אופן. הייתי נורא שמח היום.
דירה בבניין קומות, ממש כמה רחובות מהאוניברסיטה. דירה משותפת אבל היא כולה שלי!
איזה כיף!
אני אוכל לעשות פה מסיבות כל שני וחמישי! אני אוכל לצייר על הקירות בחורות עם ביקיני בגודל מלא! אני אוכל לפתוח פה בר!! ואני אקרא לו:" המקום של ג'ון" או בקיצור:
John's place
זה מצא חן בעיני מאוד! וכמעט שמעדתי על ארגז אחד שהיה מונח בדרכי.
זה הזכיר לי שאני צריך לפרוק כבר את הארגזים.
התחלתי מיד. השעה הייתה שלוש בצהרים. סיימתי לסדר הכל בשמונה בערב והזמנתי פיצה ואת שני החברים שלי- מייק וסאנג'ס. את מייק הכרתי ביום הראשון שלי בניו יורק כשנכנסתי לאחד הברים ויצא לי לדבר איתו כשהזמנתי בירה בדיוק כמו שלו ופיתחנו שיחה והוא הזמין אותי שיעשה לי סיבוב להכיר את ניו יורק. אחרי הכרות של יום שלם (שעזרה לי מאוד!), הוא נתן לי את מספר הטלפון שלו למקרה שאלך לאיבוד. זה קרה. ומכאן כבר נפתחה החברות בינינו.
מייק עובד בחברת מחשבים ויש לו קרחת ופנים רציניים. הוא גאון מחשבים וצורת החשיבה שלו פועלת בקו ישר בלי ציניות.
ההפך הגמור מסאנג'ס. כמובן שזה לא השם האמיתי שלו. קוראים לו אוון אבל אחרי טיול שעשה בג'מייקה הוא חזר עם חולצה שהיה מודפס עליה את התמונה של סאנג'ס, המתאגרף המפורסם וכאן נבע השם.
סאנג'י, בקיצור, הוא בחור אפרו אמריקאי אבל לא ממש כהה עם חיוך תמידי ורצון לעשות תמיד משהו. אף פעם לא לשבת בשקט. כולם אוהבים אותו והוא בחור אופטימי שאוהב לשיר ראיי-גיי ולנענע את רעמת התלתליפה שלו. אני חושב שנהייתי חבר שלו בגלל שהוא דומה לג'ימי אנדריקס.
אני מעריץ גדול שלו.
את סאנג'י הכרתי בחוף הים של ניו יורק. הוא שר שיר ראי-גיי בעודו יושב לעצמו על החוף והצטרפתי אליו. אחרי השיר הוא לחץ את ידי ואמר לי שאני שר מעולה. אמרתי לו שאני סטודנט למוזיקה וישר התחבבנו אחד על השני.
הכרתי לו את מייק אבל למרות שבחור כל כך רציני ובחור כל כך ציני נראים כמו מתכון בטוח לסלידה ולקטטות, מסתבר שהם בעצם השלימו אחד את השני ויצרו אינג וינג מושלם. הגבוה והקירח והנמוך עם התלתלים. למרות שהם מתווכחים על ימין ועל שמאל, הם תמיד משלימים בסוף ואוהבים אחד את השני.
אל תשכחו שאני בניו יורק רק חודש וכבר קורים לי המון דברים טובים. הכרתי את ניו יורק, רכשתי לי שני חברים חדשים, יש לי דירה משותפת רק לעצמי ועוד כמה דקות שני חברי יבואו עם בירות לחגוג.
מה כבר יכול להשתבש?!