שקופה – פרק 1

שקופה – פרק 1

היה צלצול להפסקה , קמתי מהכיסא וחיפשתי מישהו לשחק איתו אבל כולם כבר יצאו מהכיתה.
רק המורה נשארה בכיתה , "את מתכוונת לצאת"? , היא שאלה.
"כן"… אמרתי בשקט כמעט בלחישה.
יצאתי מהכיתה , תקעתי את האוזניות בתוך האוזניים והקשבתי לפינק פלויד.
ראיתי כמה בנות מתגודדות בצד , וצוחקות אני לא יכולה להגיד שלא רציתי לדעת על מה הם צוחקות ולהצטרף אליהם להפסקה אבל ידעתי שזה לא יעזור כי אני שקופה.
ככה העברתי את כל ההפסקה , היה צלצול לתום ההפסקה ונכנסתי לכיתה.
המורה למתמטיקה התחילה להעביר את השיעור וניסיתי להתרכז , דמעה בודדה נפלה על לחיי.
רציתי להצביע לענות על תשובה , אבל בשביל מה?
אני גם ככה שקופה המורות אף פעם לא נתנו לי לענות על תשובות בכיתה.
כנראה אני לא מספיק חכמה , לא מספיק טובה בשבילם.
אני לא רוצה להשתנות אני רוצה להאמין שאני טובה שאני בסדר.
אבל זה לא עוזר כי לדעתם אני חייזר מישהי לא מובנת , בודדה ומזויפת.
אבל אני הכי אמיתית בעולם , הם אלה שמזויפים וצבועים.
עבר שיעור מתמטיקה וסוף סוף אני יכולה לברוח מכאן.
פתאום ראיתי את תמר מתקרבת אליי היא אמרה : "את יודעת שהם מדברים עלייך? , את לא מתכוונת לעשות כלום"? , שאלה בחיוך ערמומי.
"למה לי לעשות משהו"? , שאלתי.
" סתם את יודעת אני במקומך הייתי הולכת לעצור את זה" , היא אמרה.

החלטתי באמת ללכת אליהם ולהפסיק את זה תמר צודקת.
התקרבתי אל השולחן שלהם ואמרתי : " למה אתם כל הזמן צוחקים עלי אין לכם חיים אחרים חוץ מלמרר לאנשים אחרים את החיים"? , שאלתי.
הם צחקו ואלי מנהיגת החבורה אמרה : " את באמת חושבת שאנחנו מדברים עלייך? , את חושבת שכל החיים שלנו מסתובבים סביבך"? , היא שאלה.
הם צחקו בצחוק רם , הבטתי בתמר והיא חייכה אלי חיוך מרושע.
"סליחה…לא ידעתי " , מלמלתי לעצמי ורצתי משם.