שקופה פרק 16

נקודת מבט אור

הגעתי הביתה שעה אחרי המפגש עם זאק וחבריו. הסלון והמטבח כבר הגיעו והיו ממוקמים באופן מסודר ויפה. אפילו אונצ'ו הגיע מהפנסיון שדאגנו להביא אותו אליו בזמן הנסיעה אל הבית החדש.
ההורים לא היו בבית. שיערתי שהם יצאו לבדוק ראיונות עבודה כמו שהבטיחו שיעשו.
"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה רונצ'ו," אמרתי אל הכלבלב האפרפר ושקעתי אל הספה החומה שבסלון. "אבל אני חושבת שאני מתגעגעת קצת הביתה." זה היה נכון. פתאום אחרי המעבר, הכל התחיל לצוף. וחמרות שכל כך היה לי כיף עם זאק, פתאום רציתי רק להיות בבית הישן. להצטנף מתחת לפוך הישן בחדר הישן שלי.

החדר שלי!

שכחתי לגמרי! החדר שלי היה אמור להגיע עם הסלוןוהמטבח! רצתי אל גרם המדרגות, מותירה את רונצ'ו שוכב על הספה החומה ומיילל ליחס. הבטתי סביב, הדלת של חדר הוריי היתה פתוחה ומזווית העין יכולתי לראות את המיטה הישנה של הוריי מצופה במצעים עם עיטורים עדינים. החדר שלי שהיה טיפה גבוה מכולם היה סגור. פתחתי את הדלת ולא האמנתי. החלל שעד כה נראה צפוף אך סביל עכשיו נראה עצום! הכל סודר כל כך יפה, כל כך עדין, כל כך… מדהים!
המיטה הארוכה שלי מהבית הקודם כלל לא הייתה בחדר. במקומה הוצבע צמוד לקיר מיטה רחבה עם כריות עם פרווה בצבעים שמנת חום ולבן. מימין למיטה היה ארון גדול ומשמאלה היה שולחן כתיבה וכוורת שנתלתה מעל. נכל היה נראה מדהים, כיפי, מעניין ו…
שלי!

הכל פה הרבה יותר טוב, יפה וכיף! והכל בזכות….

אדם

איך אני יכולה לשמוח כל כך על כמה שכיף לי כשאדם עכשיו זרוק בתא מסריח ומלוכלך עם עוד פושעים מסריחים וגנבים. מסכן, הלוואי ויכולתי להיות איתו עכשיו, הלוואי…

נקודת מבט אדם

"תסתובב!" האיש המזוקן צעק עליי. הסתובבתי בליתברירה ואפשרתי לו לעשות את צרכיו.
"עוד לא!" צעק בכעס כשניסיתי להסתובב. הפניתי את מבטי בחזרה מיד.
"אפשר?" שאלתי לאחר כמה דקות. "רק רגע." אמר וקול סגירת רוכסן מדי הכלא נשמע. "תסתובב!" ציווה ועשיתי כדבריו. הוא התיישב על המיטה התחתונה במיטת הקומתיים המעופשת ונשכב על גבו. "תאמין לי פייסל, אם לא היית כל כך נחמד הייתי מרביץ לך !" אמר בשעשוע, אך אותי זה לא הצחיק, רק הרתיע.
פייסל, ככה הוא קורא לי, האסיר הזה צוות אליי מפני שאנחנו נכנסנו לכלא מאותן סיבות. אני לא מבין איך הסוהרים משווים בינינו!
אם רק יכולתי להיות עכשיו עם אור, הייתי יכטל להסביר לה. להסביר לשהכל בגלל-"
"מה בוריס, הוא מתנהג יפה?" הקול המשועשע קטע את מחשבותיי.
"מדברים על החמור והחמור מגיע!" אמרתי משועשע והבטתי באית'ן מתקרב אל סורגי התא.
"אני מקווה שאתה נרקב בכלא!" אמר בכעס ובעט בסורגים. קול רשרוש חזק נשמע וחזר לאוזניי בגלים עם ההד שנוצר.
"יא חתיכת-" התחלתי להגיד, לקלל, אך הוא קטע אותי.
" בכל מקרה, לא באתי לריב איתך. יש לך מזל היום, אתה משתחרר למעצר בית של כמה ימים כדי לתת לשוטרים לחשוב על פסק הדין שוב, קיבלת ערעור." עיניי נפערו. לא האמנתי, אני עומד לפגוש את אור!
"אני מקווה שאתה לא מבואס מדי." אנרתי במרירות והגנבתי מבט אל בוריס שהאזין בעניין לשיחה.
"תפתחו לי את תא חמש עשרה". אמר לתוך מכשיר קשר שחור וקטן, מתעלם מדבריי.
קול צלצול נשמע והתא נפתח. "קדימה, הניידת תיקחאותך לבית שלך." אמר אית'ן ואזק את ידיי באזיקי מתכת קרים. הוא אחז בידיי והוביל אותי אל הדלת שמובילה אל התחנה.

נקודת מבט אית'ן

שחררתי את אדם ואזקיתי את ידיו. הובלתי אותו אל דלת התחנה. הדרך אל הניידת הייתה שקטה למזלי, לא יכולתי לסבול עוד דיבורים, בטח לא שלו.
"זאת היא." אמרתי כשהיינו מחוץ לתחנה. הצבעתי אל ניידת כחולה- לבנה שחנתה צמוד למדרכה והובלתי את אדם אליה. פתחתי את הדלת וחפתי אותו פנימה.
"תזהר!" צעק כשראשו התנגש בגג הניידת. לא עניתי והושטתי לנהג הניידת את המפתח לאזיקים.
"כך אותו לצ'רצ'יל שלוש." אמרתי והנהג הנהן. הוא היה לבוש במדי משטרה כהים וכובע כהה כיסה את ראשו.
"רגע! זה לא הבית שלי! אני גר באמזונס תשע!" זעק אדם דרך חלון הניידת.
"לא עוד." עניתי וסימנתי לנהג לנסוע. אדם הביט בי במבט חסר הבנה, אך אני רק הבטתי בו במה שמכונה "פני פוקר" ואף שריר לא זז בפניי.
"זה בשבילך דיימון". אמרתי והסתובבתי אח התחנה, נאבק ברוח החזקה.