שקופים – פרק 1

קודם כל ולפני הכל.. שלום!
למרות שרשמתי שהז'אנר הוא סיפורים בהמשכים הסיפור לא יהיה ארוך ולא יהיה מחולק להרבה פרקים.
אני מקווה שתהנו ותעקבו ואני מאוד אשמח לביקורת חיובית או שלילית מה שבא לכם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"אמא," צעקתי. הקול הדהד ברחבי הבית. נכנס לכל חדר, לכל ארון ,לכל מגירה, בודק איפה האוזן שאליה מיועדת צעקתי. "אני הולך לשחק גולף."
"בסדר חמוד שלי, אבל אל תחזור מאוחר!" היא עמדה בקצה גרם המדרגות המסולסל הנמצא במרכז הבית שלנו. עובר מקומה לקומה, מהראשונה עד לרביעית. המדרגות מורכבות מהעץ המשובח ביותר. הוא מעוצב בצרפת ע"י אומן ללא ידיים המגלף את העץ בדיוק מושלם רק בעזרת פיו. כן, כן, זה אפשרי. ביקרתי שם במפעל. הוא יושב לו שם על כיסא מעץ, העץ הכי משובח בעולם, ונושך ידית מתכת ארוכה ומתפעל אותה רק בעזרת הפה. הידית מפעילה את המכונה שמגלפת את העץ המשובח ביותר בעולם בדיוק המשובח ביותר בעולם.
בכל מקרה, יצאתי מהבית והתחלתי ללכת בשביל העפר הארוך כשמשמאלי ומימיני נפרסות הגינות של הבית. בחצי הדרך נזכרתי ששכחתי לקחת קצת כסף, למקרה שאני ירצה לקנות משהו, אז חזרתי הביתה. לקחתי אלף שקל בשטרות של מאתיים, כי אין לנו כסף קטן. כשיצאתי מהבית בפעם השנייה והתחלתי ללכת שוב בשביל העפר לכיוון שער היציאה הבחנתי שהלימוזינה שלי כבר מחכה שם. אנחת רווחה יצאה מפי, בדרך כלל אני צריך לחכות לה שלושים שניות מהרגע שאני יוצא מהבית ועד שג'ורג' הנהג מגיע. עכשיו לשם שינו שהוא יחכה, מלמלתי לעצמי וחיוך קטן עלה על שפתיי.
ג'ורג' יצא מהלימוזינה, פתח את דלתי, חזר ללימוזינה, סובב את המפתח ונסע לכיוון מגרשי הגולף השכונתיים. אני שונא את מגרשי הגולף השכונתיים, הם יותר מידי צפופים ואין לך מספיק שקט בשביל להתרכז בחבטה. בדיוק בגלל זה בקשתי מאמא שתהפוך את הגנים שלנו למגרשי גולף. היא אמרה שהיא תחשוב על זה.
כשהגענו ראיתי שהמגרשים מאוד עמוסים. היו שם חמישה שחקנים! יצאתי מהלימוזינה וחיכיתי לידה עד שג'ורג' הלך להביא את עגלת הגולף. בינתיים ניצלתי את הזמן כדי להתרגל למקל החדש שלי, או יותר נכון להתרגל למקל הישן שלי. בפעם האחרונה ששיחקתי גולף שכחתי את מקל הפלטיוניום שלי במגרש. אתם יודעים שייצרו רק מאה כאלה בכל העולם. זה היה מקל מאוד נדיר! עכשיו שלחתי את אמא לחפש עוד אחד כזה, אבל אני בטוח שהיא תמצא.
המקל הישן היה עשוי מברזל! (ומעוד כמה חומרים טובים) אבל מברזל! אני לא יכול לשחק טוב עם מקל גולף מברזל. לאחר כמה חבטות חימום התחלתי לחבוט לעבר הגומות וכמו שהתברר אני לא טוב עם מקל מברזל. ברזל זה לפשוטים אני, אנחנו זה האליטה. הפסקתי את המשחק באמצע. הייתי עצבני מהחמישה אנשים ומהמקל גולף שלי ומזה שג'ורג' סתם עמד שם ולא הציע לחי שום דבר לאכול או לשתות. אמרתי לג'ורג' שיסיע אותי חזרה הביתה, אז עלינו על עגלת הגולף ואז על הלימוזינה ואז על המטוס הפרטי שהטיס אותנו עד למנחת המטוסים על היאכטה הפרטית שלי.
ואז אני מתעורר. תמיד אני מתעורר.