ת'ור או אריאל – פרקים 8+9

פרק 8

נק' מבט של ת'ור –

"אליי! אליי!" צעקתי אל רון שכדרר את הכדור בידו. הוא במהירות מסר את הכדור אליי, עברתי את שני הבנים ש'חסמו' אותי ובקפיצה קלה קלעתי את הכדור לתוך הסל – פעם נוספת.
חייכתי בגאווה, והעברתי בשאר הבנים מבט של 'ככה עושים את זה'. "הפסקה" ליאם המדריך הזין אמר ומיד כולם התפזרו לשתות.
"ת'ור, אני יכול לדבר איתך לרגע?" הוא אמר כשהוא מדפדף בין כמה דפים בידו. נאנחתי והתקרבתי אליו, מאוורר בידי את הגופייה מהזיעה.
"השתלטת על כל המשחק." הוא אמר והניח את הדפים על השולחן שלידו. כיווצתי את גבותיי אליו וחיוך קטן ושחצני עלה על שפתיי.
"אתה מתכוון – הראיתי להם איך משחקים באמת."
ליאם נענע את ראשו באנחה והעביר מבט בקבוצה שוב פעם. "ממשיכים." הוא הוסיף והעביר את מבטו אליי שוב לפני שהסתובב חזרה למקום הישיבה שלו.
משכתי בכתפיי והסתובבתי בחזרה גם כן אל שאר הקבוצה. טייסון בהה בנקודה מסויימת, מה שגרם לי להסתכל גם.
קבוצה של בנות שהיו רחוקות מאיתנו התעמלו. טייסון סובב את ראשו אליי וראה שגם אני בחנתי את הבנות.
"אדם נכנס חזק לקטע של ארי הא?" הוא שאל בחיוך שלא הצלחתי לפרש. הרמתי גבה, והחזרתי את המבט לכיוון הבנות שוב פעם. שילבתי את ידיי כשצפיתי באדם מדבר עם אריאל – והיא לא מפסיקה לצחוק ולחייך.
"לא ממש מעניין אותי." מלמלתי בכעס לעבר טייסון ונכנסתי לתוך המשחק שכבר התחיל – משתלט על הכדור מיד.
לאחר עוד כמה משחקים, ליאם הזין שחרר אותנו לביקתות. נכנסתי למקלחת, לא לפני שהעברתי מבט דרך החלון וראיתי שעומד להחשיך.
זמן מצויין להמשיך את החובה.

נק' מבט של אריאל –

"אוקיי, ביי" חייכתי אל אדם וסגרתי את דלת הבקתה לאחר שחייך והתרחק. "ממ.. אני רואה שאת ואדם התקרבתם" לילי אמרה בחיוך וקפצה מהמיטה, גורמת לקוקו השטני שלה לקפוץ יחד איתה.
רק הנהנתי בראשי בחיוך מבלי לומר דבר והתיישבתי על המיטה, נזכרת בשיחות הארוכות שלנו היום. "מה עם ת'ור?" היא שאלה והתקדמה אל הארון שלה – שולפת כמה בגדים וזורקת אותם על מיטתה.
"ת'ור?.." חזרתי אחריה. "אמ.. אין איתו שום דבר." משכתי בכתפיי, ונשכבתי על המיטה. "כן בטח, ראיתי אתכם רוקדים לפניי יומיים – עוד שנייה נמרחתם אחד על השנייה מול כולם." היא אמרה בגיחוך קטן והרימה מן המיטה גופיה שחורה יפה.
יישרתי את מבטי אליה – "הוא משחק איתי לילי. אמרתי לך, אני לא נופלת בפח שלו." אמרתי ובחנתי אותה כשהיא הרימה שתי שמלות שונות מן המיטה. "חוץ מזה, ללא שום קשר למשחקים שלו – אדם שונה ממנו." אמרתי בחיוך והתרוממתי למצב ישיבה.
"כיף לי איתו, הוא מצחיק אותי ואני נמסה ממנו.. ועם ת'ור – אני עצבנית יותר, מניפולטיבית יותר ולא אמיתית." אמרתי והעברתי את מבטי אליה שוב לאחר כמה שניות שבהן בהיתי בנקודה מסוימת.
"מה יותר יפה?" היא שאלה והניחה כל אחת מהשמלות על גופה. "הצהובה." עניתי מיד כשבחנתי את השמלות. "את הולכת לאן שהוא?" שאלתי, בזמן שהיא הכניסה את כל הבגדים שהוציאה לתוך הארון בחזרה.
"עם כריסטיאן," היא ענתה ישר בחיוך גדול ועמדה מול המראה עם השמלה הצהובה והיפה. "כריס? באמת?" גלגלתי את עיניי. אני עדיין לא כל כך בעדו – למרות מה שאדם אמר.
"הוא לא ת'ור, אריאל" היא הדגישה את שמו והרימה לעברי גבה. לילי סובבה את גופה בחזרה אל המראה, והנהנה בראשה. "צודקת, היא באמת יותר יפה" היא אמרה בחיוך וזרקה את השמלה לכתפייה, מדלגת באושר אל עבר חדר המקלחת.

פרק 9

לאחר שלילי יצאה ונשארתי לגמריי לבד בחדר, השתעממתי והחלטתי לצאת לבחוץ.
התרוממתי מן המיטה ויצאתי מהבקתה, סוגרת -ונועלת- את הדלת אחריי. התחלתי ללכת, מסתובבת בין כל הבקתות והמבנים הקטנים.
"היי" קול מוכר נשמע מאחוריי. סובבתי את ראשי וקפצתי במקום. נשמתי עמוק כשבחנתי את ברוק עומדת מולי בשילוב ידיים וחיוך ממזרי על שפתיה.
"אז.. גנבת לי את החבר, איך איתו?" היא שאלה והעיפה בידה את שיערה השחור מאחוריי גבה. "אני.. לא.. עם אדם" אמרתי ונענעתי את ראשי בגיחוך קטן.
"אבל אתם מתקדמים לשם.. לא?" היא הוסיפה, והתקדמה צעד אחד קדימה. היא לא הפחידה אותי, אך ממה ששמעתי – היא יכולה להרוס חיים שלמים, וזה מה שהפחיד אצלה.
"כן" אמרתי יחד עם הנהון בראשי, כנה לחלוטין. חיוך עלה על שפתיה והיא התרחקה ממני. "את כנה, זה טוב." היא אמרה ובחנה אותי. "בכל מקרה, אם את מחפשת אותו – הוא בדיוק נכנס לבקתה שלו."
היא אמרה והסתובבה, לא לפני שקרצה אליי בחיוך קטן. "אני לא.." מלמלתי ועצרתי את עצמי כשכבר התרחקה. הרעיון שלה קפץ במוחי, ולפני ששמתי לב – כבר עמדתי מול פתח הבקתה של אדם.
אגרפתי את ידיי והרמתי אותה באוויר, חושבת עם עצמי אם לתקתק. "שיהיה." מלמלתי במהירות והאגרוף הקטן שלי נח מס' פעמים על הדלת.
כשהייתה שתיקה, נשמתי לרווחה והסתובבתי במהירות. ניצלתי.
הרעש של הדלת שנפתחה מאחוריי גרם לי לעצור במקום, ולעצום את עיניי.
"אריאל?" שמעתי את קולו של טייסון. הרמתי גבה, וסובבתי את גופי בחזרה אל הדלת. טייסון בפתח הדלת ובחן אותי בחיוך.
"היי, אדם פה?" שאלתי בחיוך מובן קטן כשעיניו סרקו את גופי, ולבסוף עלו בחזרה לפגוש בשלי. "לא," הוא ענה ויצא מעט מן הבקתה. הבנתי שאדם מתגורר יחד איתו. "אבל אני פה, אם את רוצה אנחנו יכולים להינ – "
"זוז מפגר." אדם מלמל בגיחוך קטן ודחף את טייסון בחזרה אל תוך הבקתה. "לא צריך," טייסון משך בכתפיו ונעלם מעיניי.
"היי" הוא אמר בחיוך ויצא מן הבקתה אליי. הוא עמד מולי, לבוש רק במכנס ברמודה שחור. "אמ.." מלמלתי והרמתי את מבטי מגופו אליו, פוגשת בחיוך הגדול שלו.
"היי, אני.. אמ.. היה לי קצת משעמם ו.. " גמגמתי והבטתי בעיניו בחיוך מובך. הוא חייך והנהן לעברי. "רוצה להיכנס?" הוא שאל ופרש את ידו אל עבר פתח הדלת. "כן תיכנסי!" קולו של טייסון נשמע מתוך הבקתה, מה שגרם לי ולאדם לצחוק.
"במחשבה שנייה.. אני תכף בא" אדם אמר עדיין מצחקק מעט, ונכנס לתוך הבקתה בחזרה, משאיר את הדלת פתוחה. לאחר כמה שניות קצרות הוא חזר חזרה וסידר את חולצתו האפורה שהרגע הכניס עליו.
"בואי" הוא אמר בחיוך, מניח את ידו מסביב לכתפיי והתחלנו ללכת.

נק' מבט של ת'ור –

העברתי יד בשיער שלי ואחזתי בידית של דלת הבקתה, מתכוון לצאת ו'לבקר' את אריאל. זה הולך ונהייה קשה יותר עכשיו כשהיא מרחרחת סביב אדם הזה, אבל אין משהו שאני לא אוכל לעשות כדיי למשוך אותה בקלות בחזרה אליי.
פתחתי את הדלת ונעצרתי במקום מיד – בוחן את ברוק שעמדה מולי – לבושה בחולצה מכופתרת שהייתה פתוחה קצת באמצע וחשפה את החזייה המנומרת שלה, יחד עם סקיני ג'ינס שחור הצמוד לגופה.
חייכתי למראה שלה ולפני שיכולתי להגיב, היא נכנסה לתוך הבקתה וסגרה את הדלת אחריה. "ברו.." ברגע שפתחתי את פי, היא נצמדה אליי ונישקה אותי. לא התנגדתי, ובשמחה זרמתי איתה.
התקדמנו יחד אחורה, עד שברוק התנתקה ממני. היא דחפה אותי באגרסיביות על המיטה מאחוריי, ועלתה מעליי. במהירות שלפתי את החולצה ממני ומשכתי אותה לנשיקה. היא חייכה ונענעה בראשה כשרציתי להתגלגל ולהיות מעליה. ברוק תמיד אהבה להיות בשליטה.
נתתי לה לעשות את שלה – כשהיא התכופפה והחלה לתת לי נשיקות קטנות מהצוואר ועד הבטן. חייכתי והתענגתי על כל רגע.
היא לפתע ניתקה את שפתייה מגופי וחזרה למצב ישיבה. באטיות היא פתחה את הכפתורים שבחולצתה, וכשסיימה זרקה אותה הצידה.
היא חזרה לנשק אותי, וידיי טיילו על גבה – מובילים אל החזייה שלה. היא עצרה אותי עם קולה. "אני רוצה" היא לחשה והזיזה קצוות שיער מפניה. "שתשבור," היא נאנחה קלות כשהיד שלי ליטפה את גבה והביטה בעיניי. "את הלב של אריאל." היא אמרה לבסוף ונתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים, מזכירה לי את החובה שלי.
לפני שהיא הספיקה לחשוב, במהירות סובבתי את שנינו, כך שאני מעליה. העברתי בה חיוך שמזכיר לה שאני שתלטן גדול יותר.
"בשמחה." עניתי לבסוף בחיוך וחזרתי לנשק אותה, כשאני פותח בזריזות את התופסנים שבחזייה שלה, מוריד אותה מגופה וזורק אותה הצידה.