תיקי רז 1# חתונה סיוטית: פרק א

29/11/2021 266 צפיות אין תגובות

בס"ד

אני מנסה סיפור בהמשכים חדש שהתחלתי לכתוב בסגר האחרון. אשמח לתגובתכם.

"תענו! תענו! תענו כבר!" קרא האיש במכונית והקשיב לדיבורית.
אין תגובה.
הלב שלו פעם בחוזקה. מה זה יכול להגיד? הוא חייב לבדוק.
"סע לשם!" קרא לנהג הפרטי שלו שישב מקדימה.
"אין בעיה, בוס" אמר הנהג והמכונית יצאה לדרכה.

"הוא לא מוכן לדבר עם אף אחד" רטן האיש המשופם עם מדי המשטרה בפרצוף כועס.
"מה הבעיה שלו, יוסל'ה?" שאל אותו האיש שלידו שהגיע כרגע לשם, ולא היה מעודכן מספיק.
"הוא אמר שנמאס לו שכולם מתים בסוף" ענה יוסל'ה והרים את כתפיו בהבעה תוהה.
"אני מסכים איתו" אמר האיש ועבר את הסרט המשטרתי.
"היי! מה אתה חושב שאתה עושה?" קרא יוסל'ה אחריו.
האיש התעלם ממנו ונכנס בדלת הראשית של המכולת.
הוא התקדם למקום הקופה, לקח חפיסת מסטיק תות, ומכיוון שהמקום היה נטוש – שילם עליה בעצמו והשליך מסטיק לפיו.
'כך יותר טוב' חשב בזמן שהוא מתקדם לכיוון גרם המדרגות.
המכולת הייתה בקומה האמצעית, מתחתיה הייתה קומת החנייה והאכסון והקומה השנייה הייתה קומת הגג המפורסמת באגדותיה. חלקן טובות חלקן לא ממש טובות.
לפי מה שחשב האיש כשטיפס במדרגות לכיוון , היום כנראה תהיה האופציה השנייה.
הוא דחף קלות בעזרת כתפו את דלת הכניסה של קומת הגג העשויה מבטון שמרוב יושן הייתה קלה להזזה.
הבעיה שהדחיפה השמיעה צליל חריקה חזק וצורם שנשמע לאיש כמו ניגון בחצוצרה שבורה.
אבד מנגנון ההפתעה.
"היי לך שם!" קרא לכיוון האיש שעמד בשולי הגג. "אפשר להצטרף?".
האיש שעמד הסתובב. היה זה אדם מבוגר בעל זקן לא מגולח, אף פצפון ועיניים שהביעו חוסר שינה. במבט ראשון ניתן לפי מראהו ובגדיו להבין שלא טיפל בעצמו לאחרונה.
"מי אתה?" שאל האיש שבקצה הגג.
"אני יכול להתקרב?".
האיש השני הנהן.
האיש הנכנס התקרב ונעמד גם הוא על סף הגג.
הוא הביט למטה ונרעד. מאוד גבוה. 'כמה מדרגות עליתי'?
"בוא נתיישב, טוב? ואז נוכל לדבר יחד כדי שלא יהיה משעמם" אמר האיש הנכנס והתיישב ישיבה מזרחית.
"אני לא רוצה לשבת ולדבר! אני רוצה למות!".
"טוב אז אשב רק אני ואביט על הנוף," נאנח האיש ונבר בכיסו משהו. "אפשר להציע לך מסטיק בטעם תות?".
האיש העומד הביט בחפיסה במבט מורעב, חטף במהירות את החפיסה מידיו והכניס לפיו שני מסטיקים.
"בתיאבון" אמר בעל החפיסה.
האיש השני רטן.
"אז, מה הסיפור שלך?".
"אמרתי לך כבר," צעק. "אני לא רוצה לדבר! אני רוצה למות!".
"טוב, אז רק אני אדבר".
"אני לא רוצה לשמוע".
האיש התעלם ממנו "קוראים לי גל, גל רז. אני בחור בן 36 ורווק שעובד בתור חוקר פרטי, מאבטח אולמות אירועים ומנקה בניינים בתל-אביב.
המשפחה שלי עושה לי את המוות כדי שאמצא כבר מישהי להקים איתה משפחה. הייתי בדיוק באמצע דייט ראשון עם בחורה שנראתה לי נחמדה סך הכול בארוחה לילית במסעדת יוקרה שנמצאת בפלורנטין, שניקיתי במשך שבוע וחצי המון בניינים כדי שיהיה לי כסף לתפוס מקום אליה.
ואז, החבר המשופם שלנו כאן למטה התקשר אליי בבקשה לעזרה במקרה עם איזה מישהו בצד הנגדי של העיר שפרץ למכולת, איים בסכין קצבים על המוכר המסכן והבריח אותו, וחושב לעשות קפיצת בנג'י.
אבל – בגלל שהכוחות הרציניים של המשטרה עסוקים כרגע במרדף אחרי פורצי בנקים, אין לדעת אם הם יגיעו לפני שהאיש יימרח על הכביש".
האיש הוציא סכין קצבים מחולצתו וכיוון אותו לכיוון גל "לא תצליח לעצור אותי".
"לעצור אותך?" התפלא גל. "קפוץ! הרסת לי את הדייט, היא אמרה לי לא להתקשר אליה בחזרה!".
האיש הביט בגל באי הבנה "לא באת לעצור אותי?".
"לא," אמר גל. "היה לי משעמם, באתי לדבר".
"אהה" אמר האיש והתיישב ליד גל. עדיין מחזיק בסכין.
"סיפרתי את הסיפור שלי, רוצה לספר את שלך?".
"טוב," אמר האיש ובהה באוויר. "שמי מוטי מנדל. אני כבר בן 69 ואף אחד לא שוכר מישהו כמוני אז אני מובטל.
החיים שלי בזבל. הבת היחידה שלי לא רוצה שום קשר איתי.
גיליתי שלאשתי יש מאהב והיא העיפה אותי מהבית והחבר האחרון שנשאר לי בחיים מת היום מדום לב".
גל נאנק "מצטער לשמוע".
"מה אעשה עכשיו?".
"אמרתי לך – קפוץ".
"לקפוץ? אבל…".
"אבל מה?"
"אבל אם אני אמות – הבת שלי באמת לא תראה אותי יותר".
"היי," הכניס גל את ידיו לכיס מכנסיו "אי אפשר גם לאכול העוגה ולהשאיר אותה שלמה".
מוטי התרחק מהקצה "לא, זה מטורף, אתה מטורף".
גל קפץ במהירות, בעט בידו של מוטי והסכין הועף לצד. לאחר מכן תפס את ידו של מוטי ואיזק אותה לעמוד פלדה קרוב באמצעות אזיקים שהוציא מהכיס.
גל פנה לקצה הגג והביט למטה אל יוסל'ה "הוא מחכה לך".
כמה דקות לאחר מכן הלך גל לכיוון דירתו כשהצ'ק החדש וחפיסת המסטיקים בכיסו.

"שוב פעם?" שמע גל את קול אימו בסלולארי. "בסוף אני אמות בלי אף נכד".
נעמה רז לא הייתה פולנייה, אבל גל חשד שיש בה גנים פולניים.
"על מה את מדברת אמא? יש לך כבר נכדים – שי וקרן מחווי ויוני, ושירה מאיריס ות'יאו".
"אבל לא מהבן הקטן והיחיד שלי. מי ימשיך את שם משפחת רז?".
גל נאנח. לא הייתה לו תשובה.
"אתה צריך להפסיק עם העבודה הזאת, גם בלה חושבת ככה".
גל הביט על הצ'ק שקיבל היום. לא נראה לו שהמנטורית של אמא שלו יודעת בכלל במה הוא עוסק.
"אני אחשוב על זה" אמר בתקווה לסיים את השיחה.
"אם כבר מדברים על עבודה – עמוס התקשר היום וחיפש אותך. הוא לא ידע מה המספר שלך".
"עמוס בראון?" התפלא גל.
כבר שנתיים הוא לא דיבר עם עמוס.
הבחור, שהיה חברו הטוב ביותר בתיכון, חזר בתשובה ועבר לירושלים וניתק איתו קשר.
'מה שחסר לי עכשיו שהוא ייקח אותי לאיזה סימפוזיון' חשב גל.
"מה הוא רצה?".
"הוא שאל לשלומך, עדיין אכפת לו ממך, אתה יודע…".
גל זכר טוב מאוד את פגישתם האחרונה. ולא לטובה.
"מה הוא רצה?" שאל שוב.
"הוא רוצה להציע לך עבודה".
עכשיו גל האזין ביתר קשב.
"באמת? מה העבודה?".
"להיות מאבטח, בחתונה שלו"

המשך יבוא…

תיקי רז 1# חתונה סיוטית: פרק ב'


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך