לא בוכה אף פעם. אבל אני בכיתי- פרק 2

אאלס 16/05/2011 494 צפיות אין תגובות

אני מרוחקת מאמא שלי , אבל זה לא אומר שאני לא אוהבת אותה. אני צריכה את החמימות שלה. זואי סלחה על העזיבה של אמא. היא לא באמת עזבה אותנו או הזניחה אותנו. אבל אחרי מות אבינו היא פשוט לא עשתה גם את הפעולות הכי פשוטות. אני לא לומדת. הייתי רוצה ללכת לבית הספר אבל אני צריכה לעבוד , כי אמא לא עובדת. הייתי מצפה שאחרי חודש חודשיים תמצא עבודה אך עד לעכשיו היא עדיין מכורבלת למיטתה . אך ניראלי שהיה לה המון זמן לחשוב בשנתיים האלו. מה היה קורה אם לא הייתה מתחתנת אם אבא? בטח הייתה עדיין במעמד גבוה, לא בדיכאון. הייתה מחייכת הרבה-יש לה חיוך יפיפה שאני וזואי לא מרבים לראות.היא חשבה גם כנראה עלינו, ושאנחנו צריכים אבא עשיר כדי שנוכל לחזור לחיות חיים רגילים. בגלל זה היא הסכימה להצעת הנישואים שלו, מקווה שבגלל זה. אמא עדיין לא מחייכת כמו פעם, ועדיין מכורבלת במיטה. היא יוצאת מהבית רק כדי לקנות בדים לבגדים או למסיבה רשמית כלשהיא רק כדי שיראו את החיוך המזוייף שלה, כדי שיחשבו שהכל בסדר, כדי שלא יחשבו שרע לבנות שלה, כדי שלא יקחו אותה מאיתנו. פעם אמא הייתה תופרת מכובדת שכל העיר הכירה אותה. היא הייתה אפילו תופרת שמלות כלה יפיפיות ולבנות. פעם אחת הגיע איש , שניראה בכושר טוב ועם עיינים כחולות ושיער זהבהב. הוא ביקש לתפור לו את החולצה, שנקרעה לו בעבודתו עם העצים. הוא חטב עצים והעביר אותם לבתים, שהזמינו ממנו עצים לאח. בדרך קפץ עליו כלב שנשך את חולצתו וקרע אותה. הכלב בוודאי היה רעב אם הוא הריח את רוטב הבשר האהוב על אבא על חולצתו. וככה הם נפגשו. הם עברו לשכונה הענייה בעיר, ושמה התחילו חיים חדשים. עכשיו אמא רק תופרת חורים או מחברת טלאים על הבגדים, היא לא מכינה בגדים שלמים. אין לה חשק ואנרגיה לזה.

לא הצלחתי לישון כל הלילה על המחשבה שעכשיו יהיו לנו חיים אחרים. אני תמיד מרירה כך שלא באמת רכשתי חברים שיהיה לי קשה להיפרד מהם. אך אהבתי את עבודתי, אהבתי להיות בפרדס, לקטוף לימונים טריים, לסחוב שק כבד של לימונים למפעל הקטן, להוציא לימון אחר לימון ואיפשהו בצד השני של המפעל היה כבר בקבוק זכוכית שקוף שחרוט עליו את שם המפעל בקטן שמחכה למיץ . כן נשמע קצת משעמם אבל אני אוהבת את הפרדס, הפרדס הוא עמק לא גדול בין גבעות , על הגבעה הכי גדולה שאחרי המפעל זו הגבעה שעלייה נימצאת העיר. לגבעה קוראים וולקניס. על שם הר געש שבאזור שכיסה את כולו במגמה. עכשיו הר הגעש לא פעיל, ניראה לי.אני אוהבת לטייל עד לקצה הפרדס ולעלות על הגבעה הנמוכה מבין האחרות, כאשר עולים עליה רואים את מה שמעברה- הגבעה שניראת לא כל כך גבוהה בצד השני היא צוק גבוה, ובעמק הגדול יש הרבה נחלים ועצים. למעשה כל הגבעות האלו והעיר שלנו היא על הר אחד גדול עם עליות וירידות. אני אוהבת להסתכל על העמק, לא להרבה נותנים לצאת מגבולות העיר מחשש שיוכלו ליפול מהצוק אם יתקרבו אליו. למרות שהפרדס נמצא כארבעים דקות הליכה מהעיר. זה הסיבה העיקרית שאני אוהבת את העבודה שלי, אני יכולה לראות שהרבה אחרים לא ראו מלבד תמונות. הדרכים היחידות לרדת מהעיר שלנו לשאר הערים ובכלל לרדת מההר היא דרך כלי תחבורה אוויריים או בדרך הארוכה והבטוחה למטה . אם לינסוע בכביש שם למטה זה בערך שלוש שעות. לא ארצה להיטפתר מעבודתי ובכך להיפרד מהנוף עוצר הנשימה . זה הדבר היחיד שאני באמת אוהבת, מלבד משפחתי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך