לכבוד יום שישי ה-13 . סיפור בהמשכים-התחיל בצחוק והפך לאמיתי
פרק 1.
זה היה יום גשום. חזרתי מבית הספר, הגעתי לשער ביתי בזמן שאני עולה במדרגות אני פותח את התיק ולא מוצא את המפתח.
התקשרתי לאמא שלי והיא אמרה שזאת בעיה שלך סיוון(אחותי) אמורה להיות בבית או להגיע עוד מעט. תלך לחבר או משהו. דפקתי בדלת ושמעתי קולות. אף אחד לא ענה. עד שצלצלתי הרבה בפעמון ושמעתי קול של בת אומרת: אחותך לא בבית ,לך מפה ואל תחזור!
הצצתי בעינית וראיתי עין כחולה יפה שכזאת מסתכלת עליי מבפנים . ברחתי הכי מהר שיכולתי. כולי הייתי רטוב מהגשם עד שהגעתי לחורשה הקרובה לבית הספר. אין בה הרבה מטיילים אבל בכל זאת נכנסתי. התחלתי ללכת לאט, וראיתי שיפה שם דווקא. עד שראיתי אחוזה ענקית עם משרתים צבעוניים ומלא דגלים . חשבתי שאולי טעיתי בדרך והגעתי למשחקי הרעב המחודש (?) אבל אז המשכתי ופתאום עמד מולי….
פרק 2 בהמשך….
תגובות (3)
העלילה מתקדמת מהר מידי,וגם צריך להוסיף רגשות:איך את היית מרגישה אם היו משתלטים לך על הבית? כעס,עצב? תוסיפי את זה!
לא הבנתי איך משחקי הרעב מתקשר לכל הקטע של הסיפור.
אין מספיק פירוטים – כמו שמשכית אמרה – מה הדמות מרגישה?
לפרט יותר את המחשבות שלה והכול.
אתם צודקות במאה אחוז! באמת לא שמתי לב שאני כותב אותם קצרים ושראיתי סיפורים של אחרים זה כלכך הרבה!! זה סתם סיפור קצר בהמשכים שכתבתי בפייסבוק בדף שלי והעתקתי לפה. תודה על העצות אני יכך את זה (: הוספתי שיר כזה עם מוסר השכל עם באלכן תראו (: