סודות של חכמים- פרק א'

"אבל מה נעשה? הילדים מתחילים לחשוד, ועם השכל שלהם הם בטוח יעלו עלינו תוך זמן קצר! כל העבודה שעשינו תרד לטימיון.. האנושות סמכה עלינו, ואכזבנו אותה! הניס – "
"תשתוק, מתמחה! אל תגיד עוד מילה, אלא אם כן אתה מעדיף שהסוכנים של "המאוחדת" ירדפו אותך. אתה יודע כמה הם רגישים בנוגע לברבורים על… אתה יודע מה. ושלא תעז להגיד את המילה "ניסוי" ליד התאים! עדיף שלא תיתן לילדים סיבות נוספות לחשוד בנו."
"הרגע אמרת אותה, אדוני."
"את מה?"
"את המילה שאמרת שאסור להגיד."
"אין לך משהו חשוב יותר לעשות?"
"סליחה, אדוני. זה הלחץ, הוא משתלט עליי!"
"אז שישתלט עלייך במקום אחר."
המתמחה התקדם באיטיות לכיוון דלת הפלדה הכבדה.
___

"את מצליחה לשמוע משהו?" שאלה שקד בקוצר רוח. "לא, את כל הזמן מדברת!" אמרה אליאן. אוזניי הבנות כבר האדימו מהשהות הממושכת שלהן על דלת התא. ככה זה היה כל יום בין ארבע לשש, בזמן הפנוי של הילדים. המשחקים שבהם יכלו לשחק היו מעטים, כי כולם היו צריכים לעבור אישור אצל המנהל הראשי, והוא אישר רק את מה שמחזק יכולות שכליות. שום דבר אחר לא היה מתקבל, וכך קרה שציטוט לרשמייים הייתה התעסוקה הראשית. "הינה, אני שומעת עכשיו, מישהו בא!" לחשה אליאן. טיפופי רגליים קצובים ואיטיים נשמעו בפרוזדור שבחוץ, ואת דלת הפלדה שבקצה נפתחת ונסגרת. צעקות בהולות של אחד המתמחים נשמעו, ואת קולו הרועם של האדון משתיק אותו. זו הייתה הפעם השניה השבוע שדבר כמו זה קורה.

אחרי כחצי דקה של השתקות, דלת הפלדה נפתחה שוב וצליל טיפופי רגליים חזר והדהד ברחבי התאים. "מי זה היה לדעתך?" שאלה אליאן את שקד. "בטח "השמן". הצעדים שלו תמיד נשמעים ככה. ששש, את שומעת את זה? אביב ואלינור קוראות לנו," ענתה שקד ופנתה לקיר שלייד. שלוש דפיקות קצובות נשמעו כל חמש שניות. זה סימן שקרה משהו בקצה השני של הפרוזדור, קריאה נדירה למדיי, כי שום דבר לא קורה בקצה השני של הפרוזדור. שקד דפקה חזרה, בהתחלה דפקה על הקיר פעמיים כדיי לסמן שקיבלה את הקריאה ואחרי הפסקה של שמונה שניות דפקה עוד שלוש פעמים כדיי לסמן שקרה משהו באיזור דלת הפלדה. תוך זמן קצר, נשמעו שתיי דפיקות נוספות על קיר התא. "מה את חושבת שקרה?" שאלה שקד. "באמת שאין לי מושג," ענתה אליאן. השעה הייתה כבר חמישה לשש, והבנות מיהרו להתלבש לקראת שיעור תגבור במתמטיקה. היום בתכנית: אנליזה וקטורית.