Dreams… (פרק 1)

קמתי בבוקר.
הסטתי את הווילון ופתחתי את החלון. נושמת נשימה עמוקה של אוויר צח. 'אז… יום אחרון בישראל…' חשבתי לעצמי. התארגנתי, והזמנתי מונית. אספתי את הדברים האחרונים, הכנסתי לתיקים, והתארגנתי מחוץ לבית מחכה למונית. פתאום, צלצל לי הטלפון. הסתכלתי על המסך וראיתי שזאת החברה הכי טובה שלי, נועה. "הלו?" אמרתי לטלפון מנסה להחזיק את שני התיקים ולשמור על המזוודות עומדות. "מאמי יואו את לא מבינה איך אני אתגעגע>: תהני לך בניו יורק מובן לך? ואל תשכחי אותנו!!!" "כן אל תשכחי אותנו!!!!" שמעתי את הקול של החברים הכי טובים שלי, נועה ואית'ן, שהם במקרה גם זוג. "חחח מה אתם עושים ביחד בשעה כזאת?" שאלתי מצחקקת. "אנחנו בבית הספר, והברזנו משיעור לשון עם רוזנברג המפחידה כדי להיפרד ממך פעם אחרונה." נועה אמרה ושמעתי את אית'ן ברקע עושה חיקויים של המורה ללשון. "תלכו לשיעור כברר אני לא אשכח אותכם אל תדאגו!!" נפרדנו וניתקתי את הטלפון.
המונית הגיעה. הנהג עזר לי להכניס את המזוודות למונית. נעלתי את הבית פעם אחרונה. אני בת 16 ואני גרה לבד, ההורים שלי נהרגו לפני שנתיים בהתרסקות מטוס. זה היה רגע שאני לא אשכח בחיים.
-פלאשבק-
"זואי! קומי! היום זה היום הגדול!" שמעתי את אמא קוראת לי מלמטה. אני מתעוררת ומריחה את הריח הנפלא של הפנקייקים שאמא תמיד מכינה לי בבוקר. קמתי מהמיטה, שטפתי את פניי וצחצחתי שיניים. ירדתי למטה, לקחתי לי פנקייק והתיישבתי ליד השולחן לוגמת מספל השוקו האהוב עליי. "בני, בוא למטה! הקפה מוכן!" אמא צעקה לאבא שלי. היום אנחנו טסים לדודה שלי, אחות של אמא שלי. "חכי רגע הולי, אני רק סוגר פה כמה דברים אחרונים!" הוא צעק לה בחזרה. כולנו התרגשנו. זאת הייתה הפעם הראשונה שאני טסה לחו"ל. ההורים שלי אף פעם לא יכלו טוס לחו"ל בגלל העבודה.
הזמנו מונית, התארגנו והיינו מוכנים לטיסה הראשונה שלי לחו"ל.
-סוף פלאשבק-
"ילדה! ילדה!" הנהג מונית צעק והסית את תשומת ליבי. הגענו לשדה התעופה. מאז ההתרסקות, לא הייתי מסוגלת לעלות על מטוס או להתקרב לשדה תעופה. "סליחה… הינה, כמה זה יוצא?" אמרתי ושלפתי את הארנק. "50 שקל." הנהג אמר והגשתי לו את השטר. יצאתי, לקחתי את המזוודות, ונכנסתי לתוך השדה. הסתכלתי אחורה, ראיתי את הנהג מונית מתרחק. זהו, אין דרך חזרה. נכנסתי פנימה, עברתי את הבדיקות הביטחוניות, בדיקת הדרכונים, אפילו נתנו לי כרטיס כזה לשים מסביב לצוואר כי אני ילדה ללא ליווי. הגעתי לדיוטי פרי, קניתי קצת אוכל לטיסה. לא התכוונתי לקנות בשמים או נעליים, במילא אני אקנה בניו יורק.
עליתי על המטוס. ליוותה אותי דיילת נחמדה, קראו לה חן. המטוס המריא, שמתי אוזניות, והסתכלתי החוצה מהחלון. מזכיר לי כלכך הרבה דברים….