girl,you are SECRET פרק ראשון

הסיפור מספר על משחקי הרעב ה-73 (שנה לפני משחקי הרעב של קטניס) אבל הוא מתחיל עכשיו במה שקרה לפני שנה,באסיף של משחקי הרעב ה-72.
פרק 1- מחנק

אני מכירה את התחושה הזאת,של המחנק בגרון, של התפילה בלב,רק לא אני, רק לא אני, רק לא אני. בבקשה,רק לא אני. אבל אז, כשאדריאנה שולפת מהכדור השקוף פתק קטן ומכריזה את שמה של הנערה שתילחם על חייה בשיניים בשבועות הקרובים ,ואני מבינה שזאת לא אני, תחושת המחנק לא נעלמת. איך היא יכולה להעלם כשאני רואה נערה מפוחדת עולה לבמה ברגליים רועדות כשהיא יודעת שחייה עומדים להסתיים בקרוב?

ארבע פעמים הרגשתי את התחושה הזאת. של המחנק,התפילה שזאת לא אני,שמייד אחריה מגיעות עוד תפילות רבות שזאת לא אף אחת מחברותיי ולא אחותי הקטנה. ארבע פעמים שמעתי שם שאינו מוכר לי.חמש פעמים ראיתי ילדות זרות לי עולות לבמה. אבל אז הגיע 'האסיף' הנורא ההוא, כשהייתי בת שש עשרה, בשנה שעברה. עמדתי עם כל בני גילי,ראיתי את אדריאנה עולה לבמה וכרגיל מכריזה "הגברות ראשונות!" ושולפת מהכדור השקוף פתק קטן.

המחנק התעצם, מלמלתי בלב תפילות אחרונות לשלומי ולשלום חברותיי ואחותי. הייתה לי הרגשה לא טובה. הרגשה שהמזל שלנו נגמר .הרגשה שהפעם המחנק שארגיש כשאראה מישהי צועדת לבמה,או אולי כשאצעד בעצמי לבמה,יהיה חזק מתמיד.
סובבתי את ראשי ימינה וראיתי את אנג'לה, חברתי הטובה ביותר מחייכת אלי.אבל לא הצלחתי להחזיר לה חיוך.
"אנג'לה מוריס" הכריזה אדריאנה.
אנג'לה?! לא האמנתי. אנג'לה? איך זה יכול להיות?
אנג'לה,שרק לפני רגע חייכה אלי ושלחה אלי מבט של 'יהיה בסדר' צעדה רגעים ספורים אחר כך לבמה. היא לא בכתה.לא צעקה.נשארה חזקה. כמו תמיד. ואני הכרחתי את עצמי לא לבכות ולא לצעוק כי ידעתי שהיא נשארת חזקה גם בשבילי. גם בשביל כל חברותינו ובשביל אחיה והוריה..
חיכיתי שאדריאנה תשאל אם יש מתנדבים. לאנג'לה אין אחיות.יש לה רק שני אחים גדולים ואח אחד צעיר,ושלושתם לא יכלו לתפוס את מקום אחותם. אבל ידעתי שבשנה ההיא תהיה מלחמה מי תתפוס את מקום המיועדת. דבר נדיר במחוז 13. בניגוד למחוזות הקרייריסטים, כאן אף אחד מעולם לא מתנדב להחליף אף אחד.במשך עשרות השנים לא היו מנצחים ממחוז 13.
בכלל.
אף פעם.
ולכן מבחינתנו,יציאה למשחקים היא כמו גזר דין מוות. אבל לנו, חברותיה הטובות של אנג'לה,זה לא משנה. אף אחת מאיתנו לא תיתן לאחרת לצאת למשחקים,גם אם זה כרוך בתפיסת מקומה על הבמה.
אבל ידעתי שגם אנג'לה לא תוותר. היא לא הייתה נותנת לאף אחת מאיתנו לצאת למשחקים ולהקריב את חייה. למרות זאת, הנחתי שהקפיטול יאהב את הדרמה ויניח למתנדבת לתפוס את מקומה של אנג'לה גם אם אנג'לה עצמה,ממש לא מרוצה מזה.

"השנה," אדריאנה התחילה לדבר. "החלטנו שגורל זה גורל. אין מתנדבים. המיועד ששמו עלה בגורל הוא זה שייצא למשחקים. נכון שזה חידוש נפלא?"