hope- פרק 1

הרחוב שומם, רוח ערב חמימה מלטפת את גופה וגורמת לשיערה השחור החלק להתנפנף קלות לאחור, חושף את תווי פניה הפשוטים אך יפים מאד. עצמות לחייה הבולטות ומחמיאות ועורה הצעיר, בשילוב גופה החטוב הקנו לה מראה יפיפה ומעורר קנאה.
היא המשיכה ללכת במעלה הרחוב כשלגופה שמלה פשוטה למראה, ירוקה ובעלת גזרה פשוטה ועיטורים מסולסלים בצבע שחור, במותניה קשרה סרט שחור שמצאה בקרבת מקום כך שהבליט את מותניה הדקיקות וגופה החטוב, בידה השמאלית אחזה בחוזקה בתיק הגיטרה השחור.
שמלתה הארוכה הסתירה את רגליה כך שלא נראו לעיני אחרים, אבל למרות זאת היו יכולים לנחש שרגליה היו יחפות כתמיד.
היא פנתה שמאלה בקצה הרחוב ונכנסה אל הרחוב הראשי והשוקק, אנשים התרוצצו מפה לשם בין החנויות או סתם עברו בדרכם מהעבודה הביתה. לא סתם בחרה דווקא ברחוב הזה, אנשים רבים היו עוברים בו.
השעה הייתה שעת ערב מאוחרת והנערה היפה התיישבה על קיר נמוך באמצע הרחוב, מתעלמת ממבטיהם של האנשים השונים, ידיה נשלחות אל עבר תיק הגיטרה השחור ומוציאות ממנו גיטרה, חושפות לאוויר העולם גיטרה חומה פשוטה שעליה הודבקו סטיקרים רבים וסימני שימוש ושריטות רבות ניכרו עליה. ובכל זאת, בשילוב עם יופייה והמסתוריות שגרמו משקפי השמש על עיניה הצעירות, הגיטרה החבוטה נראתה מתאימה מאד.
היא הניחה את הגיטרה על רגליה והחלה לפרוט באצבעותיה העדינות שיר שמח, אנשים ברחוב הסתכלו, היו שנעצרו להקשיב למוזיקה הנעימה והיו גם כאלו שפשוט התעלמו מקיומה של העלמה הצעירה, אבל לה זה לא שינה.
כמה אנשים שהביטו בבגדיה המרופטים נעצרו לזרוק כמה מטבעות אל תיק הגיטרה הפתוח שנח ליד רגליה, היא הייתה מחייכת אליהם חיוך ללא שיניים ומשיכה לנגן בלי לומר מילה.
והיו גם כאלו שכבר הכירו את הנערה בשמלה המרופטת, אותה אחת שנראתה כה יפה וניגנה מנגינות שנשמעו כקולות מלאכים, הם היו מניחים בתיקה כמה מטבעות בכל ערב, בכל פעם שהגיעה לנגן.
בעודה מנגנת נשמעו קולות ילדים צעירים, הנערה הרימה את ראשה וראתה שני ילדים נעמדים מולה, מחזיקים ידיים, בגדיהם מרופטים אבל חיוכים מאושרים הופיעו על פניהם למראה הנערה המנגנת.
היא חייכה גם אליהם חיוך קטן, והחיוך שהשיבו לה, בשילוב הניצוץ המוכר בעיניהם של תקווה גרם לדמעות להצטבר בצדדי עיניה אך משקפיה הסתירו זאת מעיני כולם.
מבט אחרון בזוג הילדים והיא פתחה את פיה והצטרפה למנגינת הגיטרה בקולה המיוחד, ששבה רבים מעוברי האורח שנעצרו להקשיב לו, רק כדי לשמוע האם ייתכן שהקול הזה באמת בוקע מגרונה.
המטבעות זרמו בקצב מהיר יותר עכשיו אל תוך תיק הגיטרה והיא רק המשיכה לשיר, עיניה נעצמות וראשה מתרכז רק במילות השיר ובאווירה שמסביבה, הרוח החמימה שעדיין נשבה מדי פעם ומחיאות הכפיים שליוו אותה עם סיומו של השיר.
היא הניחה את ידיה על המיתרים, מדוממת את הגיטרה והעיפה מבט מבעד למשקפי השמש שלה אל עבר תיק הגיטרה שהיה מלא במטבעות כסף קטנים.
היא הביטה אל הילדים שישבו כעת על הרצפה למולה והביטו בה בשקיקה, "עוד" לחשה הילדה וחיוך
מלאכי על פניה, חיוך שהנערה לא הייתה יכולה לסרב לו.
היא לקחה נשימה עמוקה והחלה לפרוט על מיתרי הגיטרה שלה בפעם השנייה באותו ערב, מנגנת שיר שקט יותר של אחת הזמרות שהעריכה מאד, טיילור סוויפט.
המנגינה התנגנה ופניה היו מרוכזות בתווים שידיה פרטו במהירות ובמיומנות, שני הילדים שמולה הביטו בה בחיוכם המתוק, הילדה הזיזה קלות את ראשה לקצב המנגינה.
כשהיא התחילה לשיר עיניה נעצמו מתוך הרגל, ידיה ממשיכות לפרוט לפי הקצב והמילים פשוט יוצאות מגרונה ללא מאמץ, ושוב האנשים ברחוב מביטים בסקרנות בזמרת, משאירים את חותמם באמצעות מטבע אחד או שניים, זוכים לחיוך התודה הכנה שלה או סתם מבט בעיניים שהבהיר להם ללא ספק שהיא מודה להם.
היא הסיטה את מבטה בחזרה אל זוג הילדים שישב מולה, הילד הקטן הושיט את ידו אל עבר ידה של הילדה ואחז בה, הנערה הביטה בחיוך במעשה של הג'נטלמן הקטן ומחשבות שמחות עלו בראשה.
האנשים התפזרו קצת והרחוב התרוקן מעט בגלל שהשעה כבר הייתה מאוחרת, מקצה הרחוב ראתה מישהו רץ לכיוונה, אבל היא לא נתנה לזה להפריע לה והמשיכה לשיר.
עיניה נעצמו שוב בעודה שרה את המילים וכשפתחה אותם בשנית ראתה בזווית עינה נער כבן 17 שעומד ומביט בה, כשראה שהיא מסתכלת חייך והעביר את מבטו אל שני הקטנים, כמנסה להסביר ללא מילים מדוע הוא כאן, היא הביטה בהם גם היא וראתה שעיניהם כבר נעצמות כמעט לגמרי, זו לא שעה לילדים בגיל כזה להיות ערים.
היא העיפה מבט מסביבה וראתה שרוב החנויות כבר נסגרות.
השיר נגמר והיא אספה את המטבעות מתוך תיק הגיטרה אל שקיק בד שחור שהביאה איתו. את הגיטרה החזירה למקומה בתיק וסגרה את הרוכסן.
כשהרימה את מבטה ראתה שהנער ושני הילדים עדיין עומדים כאן, מביטים בה.
ושוב הוא ניסה לברר את שמה או גילה, והאם היא רוצה לבוא למעון הילדים שבו הם מתגוררים, כמו תמיד.
וכמו כל יום, היא סירבה על ידי נדנוד ראשה לשלילה בחיוך קטן, מניחה את התיק על גבה בעזרת הרצועה שלו והם הסתובבו והלכו אל עבר בית המגורים שלהם מבלי להביט לאחור, אליה.
והיא רק הייתה מחייכת לעברם, ומסתובבת לצד השני, אל הרחוב שממנו באה. צועדת בשקט ומבלי להביט לצדדים.
כשחיוך גדול על פניה, והפעם הוא חושף שיניים, לא כמו החיוכים הקטנים שהייתה מחלקת לאנשים מהרחוב.