story of me life ;-)

פרק 2-
"דניאל תשתוק כבר" צעקתי לדניאל שהעיר אותי בשעה 6 וחצי בבוקר כי הדביל הזה התקלח ושר בקולי קולות, "דניאל תשתוק כבר יש אנשים שישנים בשעות כאלה !!!" הייתי צריכה לקום מהמיטה ולהגיד לו את זה מעבר לדלת המקלחת " אני מתקלח,לא הספקתי להתקלח אתמול" "איכס בגלל זה כל הלילה היה מסריח,טוב אני הולכת לישון תסתום כבר חצי בית כבר הערת" דניאל החזיר לי משהו אבל לא שמעתי מה כי כבר הייתי בחדר, נכנסתי למיטה ונרדמתי. "קומי גל, קומי אנחנו נאחר!" "מה?" אמרתי מתוך שינה "קומי!" דניאל זרק עליי כרית וקמתי בבהלה "אנחנו נאחר" "מה? מה השעה?" נלחצתי "7:00" צחק דניאל בקול רם "דניאללל מטומטם אחד ! הבהלת אותי !!!!" הרבצתי לדניאל,העפתי אותו מהחדר והתלבשתי, אני לא מאמינה ששוב אכלתי את הבדיחות שלו ! לפני שבוע הוא העיר אותי בשבע בבוקר והלחיץ אותי שאני מאחרת וזה היה יום שבת, כל כך התעצבנתי וצעקתי עליו שכל הבית התעורר מהצרחות שלי אבל אני לא שתקתי ונקמתי בו בחזרה.
אחרי שהתארגנתי הלכתי למטבח ואכלתי ארוחת בוקר "אתה עדיין עם פיג'מה וקמת שעתיים לפניי" "סתמי אני מתחיל ב9" "מה אתה נורמלי? אז למה קמת כל כך מוקדם? דניאל אתה אחד הילדים הדפוקים שאני מכירה !" "אני עושה גם שיעורים מה נראה לך שאני מבזבז את הבוקר שלי?" "מה שאתה עושה זה בזבוז בוקר דניאל !" אמרתי וקמתי מהשולחן "ורק שתדע שזה לא טוב ללכת לישון ב1 בלילה ולקום ב6" אני כל כך מופתעת שדניאל קם כל כך מוקדם היום תמיד אני זאת שצריכה להעיר אותו כדי שלא נאחר כי האדון נזכר לקום ב8 כל יום ובגללו לפעמים אני מאחרת ואז אני צריכה להמציא תירוץ למורים, פעם אחת איחרתי ב20 דקות כי דניאל שכח לקחת מחברת ספרות והייתי צריכה לתרץ למורה הקשוח שלי במתמטיקה שנפלתי בדרך לבית ספר כי היה סדק במדרכה ונקעתי את הרגל ואז הוא הביא לי יציאה של 'אז למה ראיתי אותך רצה לכאן מהחלון?' ואז הייתי כולי אדומה ולא ידעתי מה להגיד, הוא הבין ששיקרתי ונתן לי ריתוק של שעה וכל כך התעצבנתי על דניאל. "טוב יצאתי" "את לא מחכה לי?" "אתה מתחיל ב9 לא? ואני לא רוצה לאחר בגללך גם ככה, ביי" יצאתי מהבית והתחלתי ללכת לעבר בית הספר, הליכה בערך של 10 דקות "היי מה קורה" אני שומעת קול מוכר , הסתובבתי אחורה ואני רואה את.. יותם "היי" "נו אז בסוף דניאל הדביל הזה הסתדר עם השיעורים במתמטיקה?" "ברור,הרי יש לו את המורה הכי טובה שיש " הצבעתי על עצמי "מי לא מכיר אותה?" יותם צחק וחייך חיוך רחב עם שיניו הנוצצות "אז.. למה דניאל לא הולך איתך?" "הוא מתחיל ב9 אבל הדביל קם ב6 כדי להתקלח" "אני מכיר אותו רק מאתמול והוא אחד האנשים הכי דפוקים שאני מכיר !" "ספר לי על זה.." הגענו לבית הספר ועלינו לכיתה, "ואי איזה חתיך אני מתה" שמעתי כמה בנות מרכלות וזה בטוח היה על יותם כי כשנכנסו הם שתקו בפתאומיות והסתכלו במבט בוחן התיישבתי ליד יותם ודיברנו, שמעתי לחשושים של הבנות מאחורה "מה יש לה זאת נדבקה אליו" וכל מיני דברים כאלה אבל לא ממש התייחסתי, "אז איפה אתה גר שאתה הלכת מהדרך שלי?" שאלתי את דניאל "נרקיסים 18 " "אהה אני רקפות 2, אבל זה רחובות צמודים, זה ממש קרוב" "איזה מגניב" היה צלצול ומעיין לא הגיעה, כרגיל מאחרת, המורה נכנסה והתחילה בשיעור, תלשתי דף מהמחברת וכתבתי דברים שאני צריכה לזכור:
1.לא לתת לדניאל יותר לעבוד עליי.
2.לא לקום ב6 וחצי בבוקר כי אח שלך החליט לפתוח מחזמר במקלחת.
3. כשאני ממציאה תירוץ למורה למה איחרתי וזה במקרה כי נקעתי את הרגל לא לרוץ כשאני מגיעה לכיתה.
4.לא לחייך חיוך בולט כשיותם מדבר איתי.
5. למורה יש נעליים מזעזעות (סתם רציתי לכתוב).
6.להתחיל להקשיב בשיעורים

נישמע צלצול להפסקה והלכתי עם מעיין לכיתה של דניאל כדי לתת לו משהו וראיתי שהוא מדבר עם יותם כשיצאנו מכיתתו מעיין אמרה לי בשקט כדי שלא ישמעו "ממתי אח שלך ויותם חברים?" "הם ביחד בכדורסל והם התחברו,יותם די נחמד, מסתבר שהוא גר רחוב לידי" "איזה מוזר כל הבנות מתות שהוא רק יסתכל עליהן ואת לא עשית כלום והוא מדבר איתך, איך זה?" "לא יודעת וזה לא כזה אכפת לי אפשר לחשוב מי הוא, ילד חדש בכיתה וואו" "בתכלס את צודקת, אבל הוא ממש חתיך וחמוד" "רגע רגע רגע… את בכלל אוהבת את אח שלי לא? למרות שאני מתנגדת לזה אבל…" כן.. מעיין אוהבת את דניאל, בפעם ראשונה שהיא אמרה לי את זה הייתי בהלם, חשבתי לעצמי איך לעזאזל אפשר לאהוב את דניאל? הוא מכוער,דוחה ומגעיל למרות שכל החברות שלי אומרות שהוא חתיך, כשמעיין אמרה לי שהיא אוהבת אותו אני צחקתי כי חשבתי שהיא עובדת עליי, כשהבנתי שזה נכון אני ניסיתי לעקל את זה שאם הם יהיו חברים אני יצטרך לחיות עם זה כי זה חיים שלהם ואסור לי להתערב, נגיד אני בחיים לא יאהב את אחד החברים הדוחים של דניאל. "כן כולה אמרתי שיותם חתיך אפשר לחשוב…" "אוף חשבתי כבר שהתגברת על אחי ועברת לחבב מישהו אחר, למה לבאס ?" "שתקי" עשיתי לה מבט כועס ושתינו התחלנו לצחוק ביחד "תגידי את באה אליי היום?" שאלתי את מעיין "כן, אני הצטרך לישון אצלך היום כי ההורים שלי נסעו לצימר לסופ"ש" "אני יודעת טפשונת אמרת לי כבר" היה צלצול וחזרנו לכיתות, וכל אחת הלכה למגמה שלה, אני ב-2 מגמות באדריכלות ותיאטרון ומעיין בסוציולוגיה ובתיאטרון, גם דניאל באדריכלות,
בשיעור המורה נתנה לנו לעשות עבודת בית על הבית שלנו על המראה שלו,אם הוא בנוי טוב, איך הוא בנוי ולעשות דגם שלו בתוכנה ולשים תמונות, בגלל שאני ודניאל גרים באותו בית אז היא הרשתה לנו לעשות ביחד, דניאל הסתובב לשולחן שלי ושל דקלה ואמר "את עושה את הכול" "בחלומות שלך דניאל" החזרתי לו בחזרה, הוא קרץ לדקלה והסתובב, או שהוא עושה את זה כדי שאני יתעצבן או שהוא דלוק על דקלה וסביר להניח שהוא עושה את זה כדי שאני יתעצבן, "אח חמוד יש לך" דקלה אמרה לי אחרי השיעור, רציתי להגיד לה תמשיכי לחלום וללכת אבל לא היה לי נעים כי דקלה חברה שלי והיא תיעלב "הוא קרץ לך בשביל לעצבן אותי שלא תחשבי אחרת" "אני יודעת אני לא חשבתי אחרת.." דקלה אמרה בהיסוס לקחה את התיק שלה והתקדמה לכיתה שלה "ביי" אמרתי, דקלה חייכה "ביי" אמרה והלכה. נכנסתי לכיתה ומעיין רצה אליי בשמחה "יש ביטול יש ביטול !!" "באמת?" "כן אמרו עכשיו" "יש!! טוב אז אני רק ישים את הספרים בלוקר ונלך" יצאנו משער בית ספר "חכו לי" יותם אמר והצטרף אלינו "איזה כיף שיש ביטול בבית הספר הקודם שלי בקושי היו ביטולים" "גם פה בקושי יש ביטולים זה מקרה נדיר" מעיין אמרה, "אז איזה מגמות בחרת?" שאלתי "ביולוגיה ותאטרון" הייתי בהלם מה קשור ליותם תאטרון "תאטרון? באמת?" "כן גם בבית ספר הקודם הייתי במגמת תאטרון אני מאוד מתחבר לכל הקטע של המשחק וההצגות" "אנחנו גם בתאטרון" מעיין אמרה "איזה מגניב נהיה ביחד, רק קחו בחשבון שאני לוקח את התפקיד הראשי כן?" יותם צחק "מצחיק אתה, יש שמה עוד בנים את יודע" אמרתי "גם אח שלך שמה?" "איזה אח שלי איזה, הוא באדריכלות וביולוגיה אז אתה תהיה איתו בביולוגיה" "למה הוא לא טוב במשחק?" "הוא גרוע" "מאוד" מעיין הוסיפה "הבנתי" יותם גיחך, "תגיד איפה גרת לפני שעברת לפה?" מעיין שאלה "גרתי בנהריה, עברנו לכרמל כי כל המשפחה שלי גרה פה וכבר המון זמן רצינו לעבור לגור פה וגם אבא שלי עובד פה באזור אז עכשיו זה יותר קרוב לו, וגם שמעתי שהבית ספר הזה מאוד טוב" "כן הבית ספר הזה באמת טוב, מזל שעברת אם לא היית עובר לא היית מכיר אותנו" אמרתי "נכון" הוא אמר ושלושתנו צחקנו, המשכנו לדבר וכשהגענו לבית שלי יותם ניפרד מימנו והמשיך ללכת "הוא כזה מצחיק" מעיין אמרה כשהגענו הביתה, חלצתי נעליים ושמתי אותם ליד הדלת, "אני פותחת את הטלוויזיה טוב?" "מה את שואלת? תפתחי" "אני מנומסת" מעיין אמרה וצחקה "מה את רוצה לאכול?" "את האמת שבאלי פיצה" "ואי גם לי את רוצה שנזמין?" "אם זה בסדר מצידך, אני יכולה להחזיר לך כסף" "למה נראה לך, אני מזמינה אותך" "אוקיי.." לקחתי את הטלפון והתקשרתי להזמין פיצה "תזמיני עם זיתים וגבינה בולגרית" "בסדר" אחרי שניתקתי את הטלפון התיישבתי על הספה וראינו טלוויזיה "שימי MTV מה את רואה את זה" אמרתי למעיין שראתה תוכנית משעממת, בMTV היה שיר שאני אוהבת והתחלתי לרקוד ולשיר " איטס טו לייט לה לה" "טוב באמת גם שאת יודעת את המילים של השיר" "שתקי ותרקדי" משכתי את מעיין והתחלנו לרקוד ביחד ולהשתולל "כל הכבוד" לא שמנו לב שדניאל נכנס הביתה והסתכל עלינו רוקדות מעיין מהר הפסיקה לרקוד והתיישבה על הספה במבוכה "למה הפסקתן? דווקא יפה" "דניאל טוס" "אני רעב מה יש לאכול?" "הזמנו פיצה אבל שעה עד שהיא מגיע" פתאום נישמע צלצול "הם ראו שאני בדרך אז הם באו" דניאל אמר ורץ לדלת כדי להביא את הפיצה, והניח אותה על השולחן, דניאל לקח 3 חתיכות והתיישב על הספה "דניאל איזה שמן טוב שלא לקחת את כל הקרטון פיצה לעצמך" "מה את רוצה אני רעב השארתי לך ולמעיין מספיק" אני ומעיין לקחנו פיצה ועלינו לחדר "גל זה היה כל כך מפדח, הוא ראה אותי רוקדת כמו מטורפת" "כאילו שבמסיבות הוא לא רואה אותך ככה" "לא ככה!" "אפשר לחשוב כולה דניאל" מעיין עשתה פרצוף עצוב והסתכלה על הרצפה" "טוב אני מבינה אותך.. נו אפשר לחשוב הוא בעצמו אמר שרקדנו יפה ואת רוקדת יפה ואת יודעת את זה! וזה ממש לא היה מביך" "באמת?" "כן מעיין כן את חושבת שאני אי פעם ישקר לך?" "לא" "אז יופי עכשיו בואי נצא מהדיכאון וניכנס לפייסבוק" מעיין נכנסה לפייסבוק שלה ובדף הבית הייתה תמונה של אח שלה לקחתי לה את העכבר מהיד ונכנסתי לתמונה "גל מה את סתומה?" "תקשיבי אח שלך הוא אחד המושלמים תקלטי את זה!" "הוא בכיתה י'א תעזבי אותי" "גדול מימנו רק בשנה אפשר לחשוב" "עדיין תעזבי אותו" "אה ואת אח שלי את לא תעזבי?" "מה קשור ? אח שלך זה משהו אחר" "זה לא משהו אחר זה אותו דבר, חוץ מזה אני רואה אותו מסתכל עליי בהפסקות" "את מדמיינת" "מה שתגידי" גלגלתי עיניים וסגרתי את המסך של המחשב "טוב בואי נצא החוצה, נטייל קצת" "מה יש כבר לעשות בחוץ?" "מה יש לעשות במחשב?" אמרתי בזלזול ויצאנו מהחדר, ירדנו במדרגות ודניאל היה בסלון וראה טלוויזיה "לאן אתן הולכות?" "לטייל קצת בחוץ אתה רוצה לבוא?" "טוב, אבל רק בגלל שמעיין באה" עשיתי לו פרצוף זועף וזרקתי עליו את הכרית "יופי עכשיו בוא" יצאנו החוצה והתחלנו ללכת "טוב אז להן אתם רוצים ללכת?" "בואו נלך לגן משחקים ונשב שמה" מעיין הציעה "רעיון טוב" דניאל אמר וחייך למעיין. כשהגענו לגן המשחקים דניאל רץ לכיוון הנדנדה והתחיל להתנדנד, מעיין כמובן הלכה לנדנדה שליד והתנדנדה גם, התיישבתי על הספסל והסתכלתי על שניהם וחשבתי לעצמי 'טוב.. הם די מתאימים' ואז עצרתי את עצמי, רגע מה? אני השתגעתי ? שהחברה הכי טובה שלי תהיה חברה של האח התאום שלי? אבל אם גם דניאל אוהב אותה? אם שניהם אוהבים את אחד השני ופשוט מתביישים להתוודות אחד בפני השנייה? טוב, אם זה באמת ככה אז כנראה שאני הצטרך להתמודד עם זה, האהבה יותר חזקה מכל דבר אחר.
"את רוצה גלידה?" דניאל אמר וקטע את מחשבותיי "כן, תקנה לי קרטיב" דניאל לקח מימני את הכסף והלך לעבר האוטו גלידה, "תקנה לי כדור גלידה" מעיין אמרה בקול רם לעבר דניאל שכבר היה ליד האוטו גלידה, מעיין התיישבה על הספסל וחייכה "נכון שהוא מקסים" היא אמרה ונעצה מבטים בדניאל "מה אני יגיד לך דוגמן על !" "גל תפסיקי כבר" "הוא אח שלי מה את רוצה שאני יגיד עליו שהוא חתיך?" "לא, אבל.." "בבקשה בננות הנה הגלידה שלכן" דניאל קטע את דברי מעיין והתיישב על הספסל "תודה גבר" מעיין אמרה והתחילה לצחקק, הסתכלתי על השעון והשעה הייתה כבר 15:30 "אני חושבת שכדאי שנחזור הביתה בטח ההורים ונוי כבר בבית" "לאן אתן רוצות לצאת היום בערב?" דניאל שאל בהסתקרנות רבה בזמן שניסה ללקק את הגלידה שנזלה לו בזמן ההליכה "אני חושבת שכדאי שנלך למועדון "dance" ,כל השכבה הולכת לשמה ואנחנו אף פעם לא הולכים לשם." "היי בייבי תדברי בשם עצמך, אני כבר הייתי שמה פעמיים" דניאל אמר בהתנסות "דווקא נישמע לי די סבבה זה ב21:00 לא?" "כן, מזל ששמתי בתיק שלקחתי אלייך שמלה יפה, אני ילבש אותה היום" מעיין אמרה בדיבור מלהיב "רק לי לא אכפת מה אני לובש?" "לנו אכפת אם אתה מסריח" אמרתי ודניאל צחק ממבוכה.
כשהגענו הביתה אני ומעיין רצינו לישון צהריים כדי שנהיה ערניות בערב, ניסינו להירדם עד שדניאל פתח את הדלת ואמר "גם יותם בא ל "dance" אני הזמנתי אותו" "תודה על המידע דביל" וסגרתי עליו את הדלת, חזרתי למיטה ונרדמתי.