One summer together-פרק 4

פרק 4-

״תלמידים יקרים, אבקש לרדת בעוד כחצי שעה לכיתות שלכם לשיחת היכרות קצרה. אחרי עשרים דקות תשוחררו.״ הודיעה המנהלת בכריזה.

~

״לואי!!!!!!!״ צעק ארן.
״צא כבר!!!!!!!!!! אני חייב ללכת לשירותים!!!!!!״ צרח ארן ודפק על דלת השירותים.
לואי לא הגיב.
״צא או שאני פורץ!!!!!״ אמר ובלי לחשוב פעמיים התנפל על הדלת ושבר אותה.
״דביל!!!!״ כבר סיימתי!!!!!!״ קרא לואי והוריד את החולצה.
״מה איתך, נייל? למה אתה כזה שקט?!״ שאל לואי והוציא חולצה אחרת מהארון.
״סתם.. אני מעדיף לשתוק.״ אמר.
״למה?״
״רוצה לראות אותי מדבר הרבה?!״ שאל נייל.
לואי הנהן.
נייל התחיל לחפור ולחפור ואז התחיל לקלל.
״אחי, למה אתה מקלל?!״ הופתע לואי.
״אחי, בגלל זה אני מעדיף לשתוק!״ פניו נהיו אדומות.
״טוב, טוב, תשתוק אבל רק שתדע נתקעת בחדר עם שני בדרנים ופטפתנים!״ צחק לואי ופתח את הדלת.
״יאללה, אתם באים לשיחה?״ קרא.
נייל הנהן ויצא החוצה.
״חכו לי!!!!״ צעק ארן מהשירותים.
״אופס סליחה כבר הלכנו!״ אמר לואי.
״מצחיק.״ גיחך ארן.
לואי ונייל באמת ברחו, וכשארן יצא הופתע שהוא לבד.
״מפגרים..״ אמר ויצא החוצה, מנסה לאתר אותם בין כל התלמידים שיצאו.

~

״טוב.״׳אמרה אמבר ופתחה את הדלת בסימן שיגיד לבנים לצאת.
״טוב, ניפגש בכיתה, בנות״ אמר הארי ומשך את זאין איתו. אחריהם יצאו בראין ומייק.
הבנות התלבשו והסתרקו, לאחר מכן יצאו וירדו עם הארי וזאין.
הם נכנסו לכיתה שיש בה טורים ושולחנות ל-2, והחבורה ושאר התלמידים הופתעו לראות לפטופים על
השולחנות שלהם.
״זאין, רוצה לשבת לידי?״ שאלה אמבר וזאין הנהן.
טורי וקרלי תפסו לעצמן שולחן אז הארי ועדי היו צריכים לשבת ביחד.
״שלום תלמידים!״ נכנסה מורה יחסית צעירה.
״אני נוני, המחכנת שלכם.״ חייכה והתיישבה ליד שולחן המורה.
״המורה, למה יש מחשבים?!״ צעק מישהו מצד הכיתה.
״בדיוק על זה רציתי לדבר.תבינו, אנחנו חלק מבתי ספר שתומכים במחשבים, לכן את כל החומר הנלמד
נלמד במחשב. אין אפילו צורך בספרים, מחברות ואפילו כלי כתיבה, הכל במחשב.״ חייכה חיוך מזויף.
כל הכיתה צהלה.
״שקט! שקט! בואו נתחיל בשיחת ההיכרות.״ אמרה והכיתה השתתקה.
״אז אני נוני, בת 32, מגיעה מירושלים שבישראל ועברתי לגור באמריקה כדי ללמוד אנגלית.
בסוף יצא שנשארתי פה, באמריקה, ועכשיו אני מורה.״ אמרה והתיישבה.
היא התחילה לעבור ילד ילד עד שהגיעה לאמבר.
אמבר נעמדה ורעדה, ידוע שהיא קצת ביישנית.
״א.. אני בת 16.. אני נולדתי בניו יורק, אה.. וזהו.״׳אמרה ומיהרה להתיישב.
״איך קוראים לך?״ שאלה נוני. הכיתה התחילה לצחקק.
״א.. אמ.. אמבר״ אמרה והסמיקה.
״ומה איתך?״ פנתה נוני לזאין.
״אני זאין.. זאין מאליק. הגעתי מבראדפורד.. ועכשיו אני פה. ו.. וזהו!״ אמר, חייך והתיישב.
״אוקיי, נעים מאד, עכשיו את.״ אמרה והצביעה על עדי.
״אני עדי, בת 16 ונולדתי בלונדון..״ אמרה והשתתקה.
״להוסיף עוד משהו?״ שאלה.
״לא, תודה לך. שבי.״ אמרה ופנתה לבא.
״מה אתה חושב עליה?״ שאלה עדי את הארי.
״סתם. נראת לי עוד אחת הזקנות האלה שהולכות ומלמדות בפנימייה.״ אמר.
״כן, לגמרי.״ אמרה והטעינה את האייפון שלה.
כעבור חצי שעה של חפירות, התלמידים שוחררו לחדרים והפעם, הבנות התארחו בחדרם של הבנים.
״וואו, ממש יפה אצלכם.״ חייכה טורי.
״הא.. בקטנה.. לא כמו אצלכן!״ אמר זאין.

/כעבור שעה/
״יאללה, בואו אלינו, יש לנו פופים.״ אמרה קרלי.
״לא.. אני עייף מאד אני נשאר כאן.״ נשכב בראיין על מיטתו.
״גם אני..״ נאנח מייק.
לבסוף הארי וזאין הלכו לחדרם של הבנות.
הן נעלו את הדלת.
״שעת כיבוי אורות!!!״ נשמע קולה של נורית מבחוץ.
״שיט, אסור שיגלו שאנחנו כאן!״ קרא זאין.
״עדי, אמבר קרלי וטורי אתן במיטות?!״ קראה נורית מבחוץ.
״כן, המנהלת.״ לחשה קרלי כאילו רק הרגע התעוררה.
״טוב מאד, לילה טוב.״ לחשה והתרחקה משם.
״טוב, כדאי שנזוז.״ אמר הארי והלך לעבר הדלת.
״מה זה?! זה לא נפתח!״ קרא הארי והביט בחבריו.
״מה לעזאזל?!״ שאל זאין וניסה לפתוח.
״נעלו אותנו!״ נבהל זאין.
״מה?!״ אמרה עדי וניסתה לפתוח את הדלת עם המפתח שלה.
״נורית והשטויות שלה.. מה נעשה עכשיו?!״ הביטה בזאין.
״אולי תשארו אצלינו ללילה אחד?״ הציעה קרלי.
״כן, תוכלו לבקש מבראיין ומייק שיגידו שאתם כבר ישנים.״ חייכה טורי.
״רעיון טוב!״ אמר הארי והתקשר למייק.
״מייק!״ לחש.
״תעשה טובה, עכשיו נתקענו בחדר של הבנות ונצטרך להשאר פה ללילה. אם נורית תעבור תגיד שאנחנו ישנים עמוק!״ הנחה אותו.
״תודה אחי, ביי״ אמר וניתק.
״מסודר.״ חייך.
״תוכלו לישון על הפופים, אבל מאחורי מיטות שנורית הזאת לא תציץ לנו בלילה.״ אמרה אמבר.
הבנים הנהנו ושמו את הפופים שלהם בין המיטות של עדי ואמבר.

~

״בראיין!״ קרא מייק בלחש.
״מה?״ שאל.
״הארי וזאין נתקעו בחדר של הבנות!!!״ עשה מבט מודאג.
״למה אתה דואג? עכשיו יש לנו את כל החדר להתנכל בו!״ חייך בראיין ועלה על מיטתו של זאין.