TEENAGERS

"את מוכנה?" שאלה אמא שלי,וניסתה לפתוח את דלת חדרי "עמית?" היא צעקה,הורדתי מהר את השרוול של חולצתי כדי להסתיר את החתכים שעל ידי.
"כן,אני מוכנה"אמרתי ויצאתי מהחדר."כמה שעות יש לך היום?" אמא שלי שאלה בזמן שפתחה את המכונית "שבע שעות" עניתי "אז בבאיזה שעה תיהי בבית?" "בשתיים וחצי בערך" עניתי ושמתי את האוזניות.
"ביי" אמרתי לאמא שלי ויצאתי מהמכונית,עמדתי ונופפתי לאמא שלי עד שראיתי שהמכונית שלה נעלמה בכביש,נכנסתי לבית ספר ועליתי לקומת הגג ששם למדו כיתות י"ב,רובם היו בכיתות כך שלא ממש היה שם מישהו,הגג היה מחולק לשני חלקים החלק של הכיתות והחלק שאין בו כלום,הוא היה סתם מקום לכאלה שרצו להבריז או סתם להתמזמז,פתחתי את השער בקול חריקה והתיישבתי על קצה הגג,תמיד עשיתי כך שלא ממש פחדתי אבל כל פעם שהייתי עולה לכאן הייתי נזכרת בליאם,הידיד הכי טוב שלי,הוא היה גבוהה עם עיניים ירוקות ושיער שחור,ולפני חודשיים הברזנו משיעור היסטוריה ועלינו לכאן,ישבנו ודיברנו ולרגע חשבתי שאני מתאהבת בו אבל אז הוא קפץ.ומאז כל יום אני עולה לגג ונזכרת ברגעים שהיו לנו כשצחקנו על התל אביבים הפלצניים,על הילדים שמיררו לאחרים את החיים ועוד… כשדיברנו על כל דבר אפילו על המצב הפוליטי של מדינת ישראל וגם פעם אחת אפילו תיחננו לברוח לאילת.
עלו לי דמעות בעיניים,מצאתי לידי חתיכת זכוכית לקחתי אותה והעברתי את הקצה שלה על עור ידי שהיה מלא בצלקות קטנות ולבנות,הסתכלתי איך הדם שלי נוזל לאט מהחתך ומטפטף אל האדמה שהיתה חמש קומות מתחתי,הוצאתי מהתיק חתיכת בד וניגבתי את הדם.
ירדתי מהגג והלכתי לכיוון השער,השעה היתה 10:47 מה שאומר שעוד שלוש דקות ניגמר השיעור השלישי ראיתי שהשומר כרגיל משוטט ברחבי בית הספר ולא שומר על השער,יצאתי מבית הספר והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס החלטתי ללכת קצת לשופינג ליד התחנה ראיתי את עדן שהיתה איתי בכיתה,היו לה עיניים כהות שכמעט לא ראו את האישון היה לה שער שחור והיא היתה נמוכה,כרגיל היא היתה עם חן והוא היה החבר שלה הוא היה גם בכיתה י"א אבל לא איתנו,הוא היה גבוהה ושזוף עם שיער חום ועיניים חומות.
חן החזיק סיגריה ובידו השניה קירב את גופה השמנמן של עדן לשלו ולרוע מזלי הם ישבו ליד התחנה \.
"מבריזה מהשיעור?" עדן שאלה ולקחה את הסיגריה מחן "מבריזים מהבית ספר?" עניתי כתשובה "היא שאלה קודם" חן אמר "אז שתענה קודם" אמרתי והוצאתי את הרב-קו מהתיק "תמיד מנסה להיות מצחיקה."אמרה עדן ונשפה את עשן הסיגריה,"בניגוד אלייך זה בא לי בטבעי ככה שאני לא צריכה לנסות" אמרתי וחייכתי כי ראיתי שהאוטובוס מתקרב.
–לאחר שלוש שעות–
פתחתי את דלת הבניין ונעמדתי מול המראה הגדולה שתפסה חצי מהקיר,עמדה שם אותה הילדה שהיתה היום בבוקר לבושה באותה חולצה לבנה של בית ספר,אותו שורט של אמריקה ואותם וואנס שחורות,אותו שיער פזור ובלונדיני ואותן עיניים כחולות ירוקות שיש לי אבל הרגשתי שונה.