♣ סוליטר עכביש ♣
חחח.. כל השמות אצלי פה בהעלאה היו מלאים בפסים אדומים מלמטה XD
השמות באנגלית:
דיוק- Duke
אלאניס- Alanis
קלסטינה- Celestina
ובטח את אלקסיס וטרוי אתם יודעים...

למי שלא יודע איך האבנים רובי וסיטרין נראים אז הם נראים כך:
רובי:
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/c/c4/Cut_Ruby.jpg
סיטרין:
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/3/32/Citrin_cut.jpg
(אל תשאלו אותי איך אני מכירה את האבנים האלו)

זה הסיפור הראשון שאכתוב אותו מנקודת מבט כללית. אני מקווה שיצא לי טוב!!! D:
בהצלחה לי בהמשך!!!

אשמח לקבל תגובות, הערות (בעיקר! אני רוצה לדעת מה לשפר בכתיבה מנקודת מבט כללית שלי) והארות.
תודה! D:

=========================
עצלנית- מרוצה?! -.-
מאקס- עדיין שמתי (?). תתמודד! כשאדע אם כדאי לי להמשיך את הסיפור אני אסיר את זה, מבטיחה! D:

The Master's Duty | פרק 1 (?)

חחח.. כל השמות אצלי פה בהעלאה היו מלאים בפסים אדומים מלמטה XD
השמות באנגלית:
דיוק- Duke
אלאניס- Alanis
קלסטינה- Celestina
ובטח את אלקסיס וטרוי אתם יודעים...

למי שלא יודע איך האבנים רובי וסיטרין נראים אז הם נראים כך:
רובי:
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/c/c4/Cut_Ruby.jpg
סיטרין:
http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/3/32/Citrin_cut.jpg
(אל תשאלו אותי איך אני מכירה את האבנים האלו)

זה הסיפור הראשון שאכתוב אותו מנקודת מבט כללית. אני מקווה שיצא לי טוב!!! D:
בהצלחה לי בהמשך!!!

אשמח לקבל תגובות, הערות (בעיקר! אני רוצה לדעת מה לשפר בכתיבה מנקודת מבט כללית שלי) והארות.
תודה! D:

=========================
עצלנית- מרוצה?! -.-
מאקס- עדיין שמתי (?). תתמודד! כשאדע אם כדאי לי להמשיך את הסיפור אני אסיר את זה, מבטיחה! D:

פרק 1:

החלטתה של אלקסיס הייתה לקום לאט לאט. היא נשענה על ברכיה הרועדות מרוב חולשה, ידיה אחזו בדשא הירוק והמגואל בדם. היא רעדה מאוד, כל תנועה שלה הייתה כואבת מאוד, אך היא הייתה נחושה בדעתה לקום. היא התעלמה מהדם אשר המשיך לנטוף מגופה ולהכתים את הדשא הירוק, או נכון לעכשיו, האדום מדם.
היא ניסתה לגרום לידיה לעזוב את הדשא, היא ניסתה להרים את ברכיה, את רגליה. היא הצליחה לקום, אך לא הצליחה לצעוד צעד. בצעד הראשון שפסעה, התמוטטה על הרצפה. כאשר הראש פגע באדמה, הוא קיבל מכה חזקה.
היא הבינה שזה בלתי אפשרי ככה. לבסוף העדיפה את הדרך הקלה והארוכה- לצלוע לעיר הקרובה.
עם ידיה היא משכה את עצמה קדימה. כאשר נכנסה ליער, עמדו מולה עשרות ענפים. ענפים עם קוצים. קוצים חדים כסכינים. היא פחדה מאוד, פחדה מהכאב. היא לא רצתה לעבור בענפיי הקוצים, אבל ידעה שאם לא תעבור היא תמשיך לגסוס ביער.
'יכולתי להיפצע שם יותר', חשבה. ללא כל ספק היא נפצעה ביער יותר. הכאב היה חד ומהיר, הוא הופיע כל פעם במקום אחר בגוף. כמובן שכל פעם שעצרה הקוצים חדרו עמוק יותר לבשרה. דם נטף גם על הקוצים, הקוצים אדומים כמו ורדים. אלקסיס חיכתה לרגע בו היער הזה יגיע לקיצו…

לאחר שעות של זחילה ביער הקוצני, חתכים והרבה דם שאבד לה. היא לא חשבה שתישאר בחיים. החתכים העמוקים, הדם הנוטף, הכאב הבלתי פוסק, כל אלו גרמו לה להרגיש כמו מתה. היא לא הפסיקה להאמין. היא האמינה שתגיע בסוף לעיר.

כך אמרה וגם צדקה. בסוף היא הגיעה לעיר.
העיר הייתה שקטה ורגועה. ברגע בו נכנסה אליה, התושבים הבחינו בפצעיה העמוקים. במהירות שיא, הם זימנו רופאים. הרופאים הוציאו את ערכת העזרה הראשונה (היא הייתה צריכה יותר מזה). הרופאים לקחו אותה לבית החולים. בית החולים היה צריף גדול לעומת הצריפים בהם גרו האנשים.
בזמן שהותה ב-'צריף החולים', נכנסה לחדר נערה, בערך בגילה. שיערה היה חום כהה, חלק ויפה, עיניה היו תכולות כמו השמיים ושפתייה ורודות כסוכרייה. פוני הבובה שלה כמעט והסתיר את הגבות המסודרות שלה. הנערה הגישה לה תרופה שהייתה אמורה לעזור לה להחלים מהר יותר. אלקסיס שתתה את התרופה. היא הייתה מתוקה.
'אני חייבת להודות שלא ציפיתי לתרופה מתוקה שכזו' הופתעה.

"את מרגישה יותר טוב?" הנערה שאלה
"כן.. תודה" אמרה אלקסיס עם חיוך מאולץ
"אני קלסטינה" קלסטינה אמרה בחינניות
"אלקסיס"
"אלאניס, דיוק וטרוי! בואו לכאן רגע!!!" צעקה קלסטינה
"מי הם?"
"את עוד תראי" קלסטינה אמרה וחייכה
לפתע נשמעה קול טריקה של דלת. הקול היה עוצמתי, אלקסיס חשבה שהדלת נשברה. "מה את רוצה קלסטינה?!" צעק האיש. הוא היה נראה קשוח ושרירי. פניו נראו כועסות ומאיימות. עורו היה כהה מעט. שיערו היה חום כהה וארוך. עיניו היו תכולות, כמו של קלסטינה. הוא לבש שריון כסוף אשר נצץ באור יקרות.
"אלקסיס, תכירי את טרוי, אחי הגדול" קלסטינה אמרה.
"המ.. היי.. טרוי" אלקסיס אמרה. טרוי הביט בה במבט תוקפני.
"קלסטינה! רק בשביל זה קראת לי?! יש לי משמרת עכשיו!" נזף בה טרוי.
"טוב.. טוב.. אז תלך" קלסטינה ענתה בזלזול ונפנפה בידה. "אני אלך לקרוא לאלאניס. תישארי פה בינתיים" אמרה קלסטינה לאלקסיס.

קלסטינה יצאה מהדלת בה טרוי יצא (דרך אגב, הדלת כמעט נשברה בגלל הטריקות של טרוי).
אלקסיס ישבה בשעמום על המיטה בתקווה שקלסטינה תחזור (היא לא רצתה להישאר לבד). החדר היה מואר. מיטות החולים הלבנות אשר היו מצדיה של אלקסיס היו כמעט ריקות מאנשים. אלקסיס שמעה את הציפורים מצייצות וכמה פרפרים אפילו נכנסו לחדר. אלקסיס עקבה אחריי הפרפרים עם מבטיה. היא ישבה בחוסר מעש וזה גרם לה לשעמום. היא חשבה על המאסטר שלה.. על מה שעשתה פעם.
'איך הייתי כה עיוורת?' חשבה. בעקבות מחשבות אלו, הזמן עבר מהר ועד מהרה שמעה אלקסיס את הדלת נפתחת בשנית.
הפעם נכנס מישהו שהיה נראה מעט מוכר לאלקסיס. היא ניסתה להיזכר מאיפה, אך היא לא הצליחה.

"המ.. איפה קלסטינה? היא אמרה לי לבוא" נער אחד שאל
"קלסטינה הלכה לרגע" ענתה אלקסיס "היא אמרה שהיא תשוב אחריי שתמצא את אלאניס"
"בסדר" קבע. הוא הלך וישב לבדו על הכיסא החום שהיה לצד הקיר. שיערו הבלונדיני הכהה והחלק שהגיע עד אמצא צווארו עף ברוח שפרצה לחדר דרך החלון. עיניו הירוקות סרקו את כל החדר. פניו נראו עדינות בהרבה בהשוואה לפניו של טרוי.
"א.. אתה דיוק, נכון?" אלקסיס שאלה בהיסוס
"המ.. כן" ענה בהיסוס "איך את יודעת?"
"קלסטינה קראה בשמות שלכם וטרוי כבר נכנס אז ידעתי…"
"יופי…" הוא אמר והסתכל הצידה.
"אתה.. לא באמת רוצה לדבר אני מבינה.." אמרה אלקסיס באכזבה
דיוק לא ענה לשאלתה של אלקסיס. לפתע נפרצה הדלת (שוב) וקלסטינה נכנסה עם נערה בעלת שיער אדום כהה, כמו הדם. קצבות שיערה היו בצבע שחור כפחם. שיערה היה חלק והוא הגיע עד לכתפייה. היו לה עיניים כחולות כמו צבע הים. אלקסיס הניחה שזו אלאניס.
"אלקסיס, תכירי את אלאניס. היא החברה הכי טובה שלי"
"היי, אלאניס" קראה אלקסיס
"סתמי!" נזפה בה אלאניס.
'היא מפחידה אותי!' אלקסיס חשבה לעצמה.
"דיוק!" קראה קלסטינה "בוא תהייה אתנו! אל תשב בצד!"

דיוק נאנח וקם מהכיסא באילוץ. הוא עמד מול אלקסיס ולא חייך, אלקסיס לא חייכה גם. אלקסיס שמה לב שלדיוק יש את אותה השרשרת כמו שלה. השרשרת שלהם היא בצורת חישוק עגול שבתוכו היה דרקון ושתי חרבות. השרשרת הייתה עשויה זהב טהור ובוהק. עיניו של הדרקון היו עשויות מאבן רוּבִּי, ואבן סיטרין הייתה משובצת בחיבור שהיה בין השרשרת לחוט.
אלקסיס הביטה בדיוק במבט מוכר, במבט של 'אני מכירה אותך מאיפה שהוא…'. כך הוא גם הביט בה בתהייה. 'מאיפה היא מוכרת לי…?' חשב לעצמו.


תגובות (4)

יאייייייייייייייייייייייי
יאייייייייייייייייייייייי
יאייייייייייייייייייייייייי

14/10/2013 10:18
^^

אממ.. היי (;
יש לך כתיבה מושלמת ! באמת, המשלב שפה הסימני פיסוק – פרפקט !
רק אני לא יודעת למה היה לי דיי בלגן (ככה כותבים את זה? ><) בעיניים 0__0
את יכולה להסביר לי פחות או יותר על מה מדובר? הבנתי רק את החלק הראשון של הקטע..

נ.ב
אני הכי כנה איתך (:

14/10/2013 10:28

עשיתי לזה הקדמה… היא נותנת קצת רקע לסיפור (במידה ולא ראית אותה)
ניסיתי לעשות את החלק השני פשוט…
בחלק הזה תיארתי את הדמויות. היה לי קשה בעיקר בדו שיח. אני אנסה להשתפר בקטע הזה. אני אעתיק לך לפה בקצרה איך הדמויות נראות (כי זה העיקר בחלק הזה):

קלסטינה- יש לה שיער חום כהה חלק. העיניים שלה בצבע תכלת והשפתיים שלה ורודות כמו סוכרייה. יש לה פוני בובה שכמעט מסתיר לה את הגבות.

טרוי- הוא נראה קשוח ושרירי.. העור שלו קצת כהה. השיער שלו ארוך בצבע חום כהה. העניים שלו גם בצבע תכלת (כמו שיש לקלסטינה. הוא האח הגדול שלה).

דיוק- יש לו שיער בלונדיני כהה וחלק שמגיע לו עד אמצע הצוואר. חלק מהשיער שלו קצת מסתיר לו את העיניים.

אלאניס- יש לה שיער אדום וחלק שמגיע לה עד הכתפיים. יש לה עיניים כחולות. (לא פירטתי עליה יותר מדיי)

מה שלא פירטתי עליהם עכשיו אני אפרט בהמשך.

אני מקווה שהצלחת להבין הפעם! D:

14/10/2013 10:37
^^

אה תודה ♥
ובאמת לא ראיתי את ההקדמה… ^.^

14/10/2013 10:39
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך