The Master's Duty | פרק 2 (?)

פרק 2:

פס אדום נשקף באופק, השמיים הפכו להיות בצבעים מיוחדים, בצבעיי כחול, סגול וכתום. על המים כל הצבעים התמזגו בהרמוניה מושלמת. עציי הדקל שהיו מסביב היו מוצללים בצל אפל ויפה.
כמובן שהנוף של הים היה לרוחה של אלקסיס. אין אדם שלא יהיה מהופנט ליופי יפה ונדיר שכזה.
מאז התרופה, מצבה של אלקסיס השתפר פלאים. היא הרגישה איך כוחה חוזר אליה. כל הפצעים נעלמו כלא היו, ממש תרופה קסומה אפשר לומר…
כל החבורה הייתה בים. קלסטינה, אלאניס, דיוק וטרוי (שעדיין לא ידוע אם הוא נחשב). אלקסיס הרגישה לא שייכת. הרגשה זו התעצמה על ידי מבטיה של אלאניס, שנראו חשדניות במיוחד.
"אני צריכה לדבר אתכם לרגע" לחשה אלאניס והביטה באלקסיס. אלאניס חשבה שאלקסיס לא שמעה אותה, אך היא טעתה. כל ה'חבורה' התרחקו מעט מאלקסיס.
"אני לא סומכת עליה" אלאניס אמרה בלחש "אסור לכם להאמין לה"
אלקסיס כמובן שמעה את הכל, אך התנהגה כאילו מילים אלו מעולם לא נאמרו. היא רצתה לגלות באמת מה אלאניס חושבת עליה. האם יש הזדמנות יותר טובה מזו?
לפתע, דיוק קם ממקומו והתקרב לאלקסיס. הוא שלח מבט כועס לעבר החבורה, הוא קיבץ את ידיו לאגרופים. 'מה הם חושבים לעצמם? רכלנים…' אמר לעצמו. הוא ידע איך זה מרגיש, איך זה מרגיש להיות חדש כאשר יש מישהו שלא סומך עליך.
דיוק בא והתיישב ליד אלקסיס. הוא בהה בשקיעה. כך גם אלקסיס עשתה.
הם ישבו אחד ליד השנייה כאילו לא היה קשר בניהם כלל.
הם המשיכו להקשיב לדיון שהיה שם.

"אבל אלאניס! מה אכפת לך שהיא תישאר?" קלסטינה שאלה עם קולה המתוק
"היא תגרום רק לנזק, הבנת?!"
"היא לא נראית לי מזיקה…"
"היא כן! מה את מבינה?! היא סתם אחת שבאה מהרחוב אלינו! היא סתם מתנחלת!!! היא אף פעם לא הייתה פה בעיר!!! לא שמת לב שהיא הגיעה רק כדיי לקבל צומי?! היא בטח חתכה את עצמה בכוונה. היא לא נראית כאילו היא סבלה!!! אני יודעת מה אני אומרת לך!!! אני לא משקרת! עלינו לגרש אותה בזה הרגע!!!"
אלקסיס הביטה בשקיעה במבט מפוחד יותר. דיוק בהה באלקסיס והוא לא הסיר את המבט ממנה. אלקסיס לא שמה לב לכך שהוא מביט בה. דיוק אחז בחרבו שנחה לידו והביט באלקסיס.

"אלאניס! בחייך! היא הגיעה פצועה! צריך לתת לה עזרה…" קלסטינה אמרה
"לא!!! אסור!" כעסה אלאניס "אתם עוד תגידו לי תודה על מה שאעשה עכשיו!!!"
אלאניס קמה בעצבנות ורצה לכיוון אלקסיס שהביטה בשקיעה. היא לא שמה לב למה שקרה מאחוריה, אך דיוק שם לב. הוא אחז בחרב חזק יותר. הוא היה מוכן לכל.
אלאניס רצה אל אלקסיס, אוחזת בנשק שלה, בחרב הקטנה שלה. בשנייה אחת, אלאניס חטפה את אלקסיס והחזיקה אותה בצווארה. היא כמעט חנקה אותה. אלאניס קירבה את החרב הקטנה לליבה של אלקסיס.

"זה נגמר! מכוערת!!!" אמרה ברשעות
"תעזבי אותה, אלאניס!!!" קרא דיוק
"לא רוצה!!! אני יותר חזקה ממך!!!"
"לא! את לא!!!" דיוק קרא בשנית.
הוא רץ לעבר אלאניס ושחרר מידיה את אלקסיס. הוא הפיל את אלקסיס על הרצפה והחל להילחם באלאניס. הוא רץ עם חרבו לכיוונה. אלאניס התחמקה וזזה הצידה. אלאניס עמדה מאחוריי דיוק והחזיקה את ידיו, גבו היה מול פניה.
"עכשיו, זה תורי לעזור!!!" אלקסיס התפרצה.
היא רצה לעבר אלאניס והניפה את חרבה. החרב פגעה בגב של אלאניס. אלאניס לא הראתה סימניי כאב, אפילו לא פלטה צעקה. כמובן אלאניס איבדה דם. שוב אלקסיס רואה את הדשא הירוק נהפך לאדום. כמה שהיא קיוותה לא לחוות זאת שוב. בזכות המכה שקיבלה אלאניס, היא הרפתה את אחיזתה בידיו של דיוק. דיוק רץ לכיוונה של אלאניס ותקף אותה בחרבו. החרב עברה בין בטנה של אלאניס ויצאה מגבה. אלאניס שכבה על הרצפה, נוטפת דם. הייתה לאלקסיס הזדמנות להרגה, אך אלקסיס לא רצתה.
'לא אחריי הכל… לא אחריי שפיכת הדמים הגדולה ביותר שיצרתי…' חשבה לעצמה אלקסיס. אלקסיס נשאה את רגליה וברחה מן האזור לכיוון העיר. דיוק הביט מבט אחרון בחבורה ורץ בעקבות אלקסיס.
'אני חייב לדבר איתה' חייב את עצמו.

קלסטינה מיהרה לשאת את אלאניס ל'צריף החולים', הריי חברתה הטובה ביותר גססה על הרצפה. טרוי עזר לקלסטינה לשאת את אלאניס.
ברגע בו הגיעו לצריף החולים, הם הניחו בעדינות את אלאניס על המיטה, בתקווה שהכול יהיה בסדר…

'כל כך הרבה נחישות.. מישהו חייב ללמד את אלאניס לרסן את עצמה, אחרת אלקסיס תגרום לנו להרבה מאוד בעיות בעקבות התנהגותה של אלאניס…' אמרה לעצמה קלסטינה.