The Master's Duty | פרק 5 (?)

פרק 5:

אלאניס קמה בבוקר שלמחרת. היא ארגנה את שיערה האדום בעל הקצוות השחורות, היא שטפה את פניה והביטה בעיניה הכחולות דרך המראה.
לא היה נראה שהיא מרגישה רע ממעשיה.
'כל דאגה הוסרה מליבי.. לפחות לזמן הקרוב. עכשיו לא יהיה דבר שיגנוב אותו ממני' אמרה לעצמה אלאניס בעידוד. היא חייכה חיוך גדול ומאושר למראה.
היא יצאה לרחוב. היא צעדה בשבילים העשויים עץ, היא הלכה ברחביי העיר הקטנה. היא הביטה בצמחייה היפה, בפרחים היפים ובעצים הבהירים. 'זהו אכן יום יפה…' חשבה אלאניס.
עושה רושם שאלאניס שכחה ממה שקרה אתמול.
אלאניס הלכה לבית החולים, שם כל החבורה הייתה, חוץ מטרוי. הוא כהרגלו עסוק בהגנה על העיר.
"אלאניס" קראה קלסטינה "איפה אלקסיס? היא לא הגיעה לחדרה המושכר. רציתי להביא לה את החרבות שלה. מצאתי אותן זרוקות באיזה שהוא מקום"
"א.. א.. אלקסיס?" שאלה בקול חנוק "א.. א.. אני יודעת איפה היא!"
"איפה?" שאלה קלסטינה
"במקום הזה עם רצפת האבנים"
"מה היא עושה שם בכלל?!" התפלאה קלסטינה
"היא… ישנה שם" ענתה אלאניס בקול חף מפשע
"ישנה שם?" קלסטינה אמרה עם הבעה מוזרה
"כ… כן" אלאניס ענתה
דיוק לפתע פתח את דלת החדר ויצא. אלאניס וקלסטינה בהו במקום למה שניות ספורות.
דיוק הלך לחדרו. הוא הוציא משם את חרבותיו והלך.

"אלאניס" קראה קלסטינה ולא הזיזה את מבטה מהדלת
"מה?"
"בואי נלך"
"לאן?"
"לאבנים"
"בסדר"
זו אכן הייתה שיחה קצרה. זה כאילו שתיהן לא יכלו לומר עוד מילים. הן פשוט בהו במקום במבט מהופנט. הן עמדו שם חסרות מחשבה, כמו זומבים.
לפתע נכנס טרוי לחדר. הוא העיר אותם 'מההפנוט'. הוא ציווה עליהן לצאת מבית החולים. הוא לא הסביר את עצמו ולא אמר למה עליהן לעזוב, אך היה לטרוי חיוך אשר עורר חשד בקרב אלאניס וקלסטינה. הן השתדלו להתעלם מזה.
קלסטינה ואלאניס עזבו את החדר. הן החליטו ללכת אל האבנים, כמו שאמרו.

בינתיים,
דיוק הגיע אל המקום עם רצפת האבנים. הוא לא הופתע לגלות שיש דם על הרצפה. הדם אפילו נראה טרי.
הוא עמד מול גופתה של אלקסיס והזיז אותה מעט.
"אלקסיס.. אלקסיס.. קומי.." לחש לה. כמובן שהוא לא קיבל תשובה בחזרה.
הוא החליט לשרוט אותה ולנסות לבדוק אם היא באמת חיה, הריי אם היא חיה היא תהייה חייבת להגיב לכאב. הוא שרט אותה ושרט אותה. הוא החל לחשוב שזה לא היה רעיון טוב… ובצדק.
דיוק הריי ידע שהיא גם ככה לא תקום. כנראה בגלל זה הוא נתן לעצמו את הרשות לשרוט אותה. דיוק ישב קצת על הרצפה לידה ובחן דבר מסויים שהיה לאלקסיס בכיס.
'מעניין מה זה…' חשב לעצמו 'זה מזכיר לי משהו'.

אלאניס וקלסטינה הגיעו לרחבת האבנים. הן ראו את דיוק יושב לצד אלקסיס.
אלאניס נרתעה מעט לאחור, אך היא הבינה שאם תיראה כאילו היא מתנהגת בצורה לא טבעית, יבינו שהיא הרגה אותה.
אלאניס שינתה את הבעת פניה לאדישות. היא התקרבה לגופתה של אלקסיס. היא לא שלטה בעצמה ושלחה עוד בעיטה לגופתה.
"מה עשית?!" שאלה קלסטינה בהפתעה
"כלום" ענתה אלאניס בטון אדיש
"את.. בעטת בה!!!" כעסה קלסטינה
"תעזבי אותה בשקט קלסטינה, גם ככה אלקסיס מתה!" התערב דיוק "אני יודע מי אחראי למותה. אני מעדיף שלא לומר מי" הוא העלה חיוך רחב על פניו ופזל לכיוון אלאניס.
"מי בדיוק אחראי למוות שלה?" שאלה אלאניס 'בהשתתפות' של החקירה.
דיוק נעמד על רגליו ופסע לכיוון אלאניס. "אני במקומך לא הייתי שואל את זה" לחש לה באוזנה. "את מגעילה"
"מה?" מלמלה אלאניס
"מה ששמעת" ענה לה בטון רגוע
"מה הבעיה?" שאלה קלסטינה באי הבנה
"כלום!!!" קראה אלאניס וברחה מהמקום.
"אלאניס!!!" קראה קלסטינה "חכי לי!!!".
קלסטינה רצה בעקבות אלאניס.

דיוק נשאר עומד ומאחוריו נשקפה גופתה של אלקסיס. הוא חייך חיוך רחב, לא ידוע למה.

בזמן שכל זה קרה,
טרוי לקח בקבוקון קטן. בתוך הבקבוקון היה נוזל סמיך מאוד , כמו דבש. הוא לקח את הנוזל האדום כדם וטפטף טיפה ממנו לתוך כוס המים שלו בזהירות.
הוא שתה את כוס המים. טעם המים הפך מתוק, הוא אהב את טעם המים. לפתע טרוי חש בחולשה. הוא צנח לרצפה ונשאר שם למשך כמה דקות.
'עוד מעט זה ישפיע' חשב לעצמו 'זה רק עניין של זמן…'