this is my life -פרק 1 (סיפור חדש)

" את ממש מישתפרת " דודה קייטי אמרה לי נהננת מכל צליל שיוצא מהפסנתר שאני מנגנת עליו.
אני לומדת פסנתר מאז שאני ילדה קטנה תמיד אהבתי את זה, אני כל פעם ניזכרת באמא שלי ואבא שלי הם מתו מתיי שהייתי ילדה קטנה. אני זוכרת את אבא שלי מנגן על הפסנתר ואני הייתי בת 5 תמיד הייתה לי שמיע מוזיקלית, התיישבתי על הכיסא והתחלתי לנגן ליידו היידים שלי היו קטנות ככה שכל פעם שלחצתי על הקלידים הייתי משתמשת ביותר מאצבע אחת, כל פעם שאני והוא ניגנו אמא שלי הייתה פותחת בשירה עם קול הפעמונים שלה, לפעמים שהם חשבו שאני יישנתי הייתי מתגנבת לסלון ושנייהם היו שרים ומנגנים ביחד אני כילדה קטנה נהננתי מקול צליל וצליל, מתי שגדלתי ושהייתי בגיל 8 התחלתי לשיר יום אחד אמא שלי ניכנסה לחדרי ושמעה אותי והצתרפה אליי, זה היה רגע קסום עד שיום אחד נסענו במכונית היה נהג שיכור ופגע בנו, ההורים שלי לא שרדו אבל אני זוכרת איזה הרגשה הייתה לי שהתעוררתי ולא ראיתי את אימי ואת אבי את אלו שהיו הכי חשובים לי איבדתי
" את בסדר " דודה קייטי אמרה
" כן " אמרתי. לאומת ההורים שלי דודה קייטי היא אחות של אמא שלי, אני יכולה רק להודות לה שהיא אימצה אותי במקום ליזרוק אותי לרחוב, הבעיה היא שהיא לא אמא שלי היא לא מבינה אותי כמו אמא.
" טוב אז עשית עבודה מצוינת, ארוחה בשמונה לבנתיים את משוחררת " היא אמרה הנהנתי והלכתי לחדרי לשקט שלי לשלווה שלי, הלכתי למגירה הסודית שלי פתחתי אותה וראיתי את התמונה שלי ושל אמא, טיפות של דמעות טיפתפו עלייה מהר ניגבתי אותם והחלקתי על ברכיי
" אמא אבא למה עזבתם אותי, למה לא נישארתם " אמרתי מחבקת את תמונה, אני רק בת 15 אני צרכה את אמא ואבא שלי, דמעות ירדו מהעניים שלי, לפתע דודה קייטי ניכנסה וראתה אותי בוכה היא ישר רצה וחיבקה אותי
" מה קרה חומד? " היא שאלה, פשוט חיבקתי אותה ונתתי לדמעות ליזרום.
" אני יודעת, אני יודעת " היא אמרה, אבל ידעתי שהיא לא יודעת, היא לא יודעת מזה לאבד את ההורים שלך ושאחותך בקומה שנימחק לה הזיכרון שהיא לא זוכרת אותך, אף אחד לא יבין אותי גם אם הוא ירצה
" את רוצה שוקו חם אולי זה יעודד אותך? " היא שאלה הנדתי את ראשי ואמרתי "אני חושבת שאני ילך לקחת אוויר " ויצאתי מהבית, יותר נכון רצתי עד שהתיעיפתי והתישבתי על אחד הספסלים והתחלתי ליבכות, פתאום מישהו התיישב ליידי
" הכל בסדר? " הוא שאל
" כן " אמרתי ישר מנגבת את הדמעות, הרמתי את הראש לי וראיתי איש מאוד חתיך תאמת, היה לו שיער שחור ועניים כחולות ירקרקות, אני בטוחה שאם הבנות היו ראות אותו כבר היו מתעלפות ממזמן
" את בטוחה? " הוא שאל, אני לא יודעת מה קרה אבל הרגשתי שאני יכולה לספר לו הכל, אולי זה העניים שלו?, אולי זה השיער?, פשוט התחלתי לספר. כשסיימתי את דברי עינו ניפקחו ופיו היה פאור
" וואוו " הוא אמר, מהרגע הזה ידעתי שהוא מרחם עליי אני לא אוהבת שמרחמים עליי
" ידעתי שתגיב ככה " אמרתי קמתי מהספסל והתחלתי ללכת בכעס
" חכי, אמרתי משהו לא בסדר? " הוא שאל
" אני לא צרכה עוד בן אדם שירחם עליי " אמרתי, הוא תפס את יידי כדי שאני לא יוכל ליברוח מה שגרם לי להיסתובב אליו, העניים שלנו ניפגשו והוא היתקרב מה שייצר נשיקה, התנתקנו זה מזה היסתכלתי לו בעניים, מי הוא? למה הוא נישק אותי?…..הייתי מבולבלת אבל חייכתי.
" אני יודע שרק ניפגשנו אבל יש מצב שניצא לדייט? " הוא שאל אותי הנהנתי לחיוב
" אפשר את המיספר טלפון שלך? " הוא שאל עוד פעם, מהרגע הזה ידעתי שהו לא ריחם עליי, הבאתי לו את מספר הטלפון שלי וחזרתי הבייתה, ארוחת הערב הייתה כמו תמיד שקטה, חסרת חיים, למזלי הלכתי לישון אחר כך, יש לנו מורה לספרות חדש מעניין מי זה היה אני ממש אוהבת ספרות אפשר לומר שזה המיקצוע האהוב עליי.