בחירות 2021

כל ההצבעות חסרות-ערך באותה מידה. בבחירות האחרונות הוא הצביע גנץ-לפיד, בבחירות לפני כן ליכוד ובראשונות הוא כבר לא זוכר, אבל כנראה אחד משניהם.

פתקים לבנים עם אותיות מוזרות הסתחררו למולו, בוהקים, כמו אורות מרחפים בחלל. התורן, חייל מחוצ'קן מתקשוב, כחכח בגרונו לסמן שהוא מעכב את התור ושהגיע הזמן שיצביע. השעה עכשיו תשע וחצי בערב בבסיס שיזפון והקלפי נסגר בעוד דקות ספורות. הוא דחה את ההליכה לקלפי כבר מהבוקר, מייחל להארה אלוהית שתכוון אותו אל המפלגה הנכונה, ושום דבר.

הבזק משיעור במכינה עולה לו, כשלימדו אותם על החמור של בורידן, שעומד במרחק שווה משני ערמות חציר ומכיוון שלא מצליח לבחור באחת מת מרעב. שנה שלמה כילה את זמנו במכינה, נכנס לכל השיעורים, השתתף בדיונים, היה הכי חברותי שאפשר, ובסוף יצא מהדלת האחורית, כשמנטרה יחידה, אשר חזרה בלבושים שונים, מתנוססת מעל כל התקופה: האמת נמצאת תמיד באמצע. תהיה מאוזן. כל שיעור הסתיים עם המסר הרמבמ"י השחוק של דרך הזהב. בסוף הוא כבר סבל מזה, רצה להקיא מהקיטשיות של המורים שלו, שכולם אנשים נחמדים אומנם, אבל כאילו עברו שטיפת מוח שכל מטרתה לרצות את כל הצדדים, לא להתעמת, לומר שיש אמת גם פה וגם שם, שכולם דברי אלוהים חיים וכל השטויות האלה. את השיעורים יכל מתישהו לצפות מראש, מבנה חוזר תמידית של תזה-אנטיתזה-סינתזה. והכל יפה ונכון ומתוק בתיאוריה, אבל מה עוזר לו עכשיו ההרמוניות הנעימות והרדודות האלו כשהוא עומד מול עשרות פתקים ריקים מתוכן, רוצה לנהוג כאזרח הגון אך לא יודע למי להצביע?

אם הייתה במכינה אידאולוגיה סדורה, מאורגנת, בטוחה בעצמה, גם אם לא היה מסכים איתה, לפחות היה לו למה להתנגד. אבל עכשיו, חצי שנה לתוך הצבא, כשהוא בבחירות הרביעיות לחייו ורוב זמנו עובר בהישרדות של הטירונות ומחשבות על גלית שהשיחות איתה אף-פעם לא מגיעות לשום מקום למרות שהוא כל-כך מנסה, הוא מתמלא זעם טהור על הדרך החינוכית הפושרת שקיבל בעין פרת. אוקיי, אז הוא פגש בכל קצוות החברה הישראלית, סבבה, אז הוא עבר ברפרוף על כמה הוגים מהמאה ה20, ביג דיל. לאן זה הביא אותו? מה יש בו? עלה נידף ברוח, חסר עמוד שדרה, מתפתה לכל מנהיג שאומר כמה מילים יפות עם ביטחון עצמי וכריזמה. עליבות, עליבות! הוא סנט בעצמו ובראש המכינה ובמורים ובתלמידים האחרים ובעולם כולו. כולם חבורה של עלובים.

"שנייה!" הוא צרח בלחץ למחוצ'קן מתקשוב, מנגב בחולצתו את ידו הרטובה מזיעה. תמונה מצטיירת מול עיניו, ציטוט של הקוצקר, "רק סוסים הולכים באמצע", ומשהו בו רוצה להתמרד, למחות נגד המכינה הפושרת שלו, נגד תנועת הנוער השמאלנית, בית הספר התל-אביבי, ההורים האשכנזים, גלית יפת-הנפש. 'נפש רפש', הוא מפטיר בלחישה. אז הוא מרים את הפתק של הפוליטיקאים הכי חיים בסרט, הכי לא מחוברים למציאות, הכי צעקניים, מתלהמים, מתיימרים, אבל לפחות, לפחות מלאים ביטחון בצדקת דרכם. וככה, בזכותו, מפלגת הציונות הדתית הגיעה לשישה מנדטים.